האם קבלה
אומרת שאני חייבת לתת לאחר את מה שהוא רוצה..?
לרצות אותו?
כי אולי זה לא נורא כל כך בשבילי
ואני יכול קצת להתעלם ממה שאני מרגיש ולתת לו להרגיש טוב.. ? ואם הקצת הזה הוא קצת ועוד קצת.. והוא קצת יותר מידי בשבילי?
קבלה היא לקבל את זה שגם לפעמים יש גבול ליכולת ההכלה שלנו.. וזה בסדר גמור שנגיד שלא מתאים לנו יותר .. שאנחנו לא יכולים לעזור כרגע יותר..
האחריות הראשונית שלנו היא קודם כל לעצמנו..
ולקבל את האחר לא אומר לרצות אותו
ולתת לו לשאוב מאיתנו אנרגיה..
גם אם הוא לא עושה זאת בכלל בכוונה
גם אם זו רק התחושה שלנו
זה בסדר
זה יותר מבסדר
זו חובתינו לקבל את מה שאנחנו מרגישים ולדאוג לעצמנו!
גם אם האמת שבנו יכולה לפגוע באחר
עדיף שנאמר אותה בצורה נקיה
מאשר נחווה את הפגיעה בעצמנו כדי שהם לא יפגעו..
בכך שאני נאמנה לעצמי
האדם שמולי חייב להיות נאמן לעצמו
ומשחרר ממני תלות שאני אחראית לאושרו..
כל אחד ואחת יכול להיות אחראי על אושרו שלו בלבד 💗