לילדים אין פחד מדחייה
הם פשוט אומרים
בא לי..
הם פשוט ניגשים
מחבקים
צורחים
צוחקים
וכשאומרים להם לא
הם לא מוותרים
הם מביעים בקול גדול את התסכול
הם בוכים חזק חזק שכל העולם ישמע
הם משתטחים על הרצפה ודופקים עם הידיים
הם מבקשים שוב ושוב
בכל מיני דרכים
ואם אמרו להם לא
אז הם מוציאים את כל התסכול והכעס החוצה
הם מביעים את כל קשת הרגשות
נותנים ביטוי לכל מה שבפנים לצאת החוצה
ואז המבוגרים באים ואומרים:
אל תבכה
לא נורא
הנה.. בוא אני אתן לך
כי המבוגרים מפחדים
מפחדים מדחייה
מפחדים מבכי מתסכול מכאב ומכעס
כי אסור..
אסור?
למה?
למה זה טוב?
הכל נשאר בפנים ונהיה דביק כזה.. ותוקע מלהביע
, מלבקש , מלדרוש מה שבא לנו!!
אנחנו היינו פעם כאלו
אנחנו כבר כאלו בתוכינו
אנחנו ילדים בגוף גדול
עלינו רק להיזכר
איך לרכוב על האופניים
ולדעת שליפול ולכאוב זה חלק מהדרך
ואיזה כיף.. איזה כיף להיזכר