איזה רגש עמוק זה געגוע..

מתגעגעת לשבט שלי
לביחד בריא ומחבק
שבת שלום

 דע מאין באת

ולאין תשוב

אינסופ

 כמה אני נשברת בשנים האחרונות..

ואני לא מכירה את עצמי ככה

אף פעם לא נשברתי

ואז עונה קול מתוכי

זו בדיוק הסיבה שכל כך הרבה את נשברת

בשנים האחרונות

את משלימה את השיברונות שלא נשברת כשהחזקת את המסיכה של "אני חזקה"

ואז..

אני יכולה לומר תודה על השיברונות שאני "משלימה"

כי כשאני משלימה אותם

אני מתקדמת

אני גדלה

אני באמת חזקה

 "את אישה מאמינה נכון?"

היא הביטה בי בעיניים דומעות

מביטה בפניה חרושות הקמטים .

"כן" עניתי בביטחון.

"את מאמינה שיהיה טוב?"

נשמתי עמוק

כי הרגשתי באותו הרגע ממש לא אופטימית

ולא חזקה.. ולא מספיק מאמינה..

אבל היא הביטה בי

ופתאום האישה המבוגרת הזו, שיכולה להיות אמא שלי.. או אפילו סבתא.. נראתה לפתע כמו ילדה.

ילדה ששואלת אם יהיה כאן טוב.

ומי אני שאגיד לה.. מה אני יודעת על מה יהיה כאן?

אני לא יודעת כלום.

אבל.. אם יש משהו שאני יודעת, זה שאני בהחלט לא יודעת הכל ושאני רואה רק חלקיק מהתמונה השלמה.

והלב שלי.. הלב שלי מרגיש ומאמין שיהיה טוב! באמת באמת, ממש ממש ממש טוב, כמו שלא דמיינו.

אז..נשמתי

וקצת הססתי

ועניתי לה

"כן, אני מאמינה שיהיה ממש טוב!"

"באמת?" היא שאלה , מבקשת עוד חיזוק.

"כן, באמת באמת! אני מאמינה ויודעת שיהיה ממש טוב!" הוספתי בחיוך.

ראיתי שמשהו בה נרגע באותו הרגע.

וגם בי

משהו נרגע..

ובכלל לא חשבתי לכתוב את זה

אבל אז ראיתי תגובה של מישהו

שכתב: זה הזמן של חוזי הנבואות

והרגשתי

שזו הקריאה שלי לשתף

אני מאמינה בכל ליבי ונשמתי

שיהיה כאן טוב, טוב מאוד!

 איך עושים שלום?

קודם מודים בתוכינו שאנחנו מפחדים ממנו..
מודים שהשלום לא מגיע מבחוץ, הוא מגיע מתוכינו
אדם=עולם קטן, לשוב פנימה, למקור שמקרין את המציאות.

 דרושה הלחמה

ללב השבור
דרושה הלחמה
שתזכיר לנו שהכל בעצם אחד

 ונתתי לכם

לב בשר
לב שר
לב