בתקופה האחרונה אני פוגשת שיקופים שלי בדמות אנשים של חלקים בי שלא הכרתי.. 
חלקים שבי שרוצים לפרוץ לאור..
שמאמינים שמגיע לי הכי מדויק..
שהולכים עד הסוף עם החלומות הכי פרועים שלי
שמעזים לעוף גבוה
שמכירים בכנפיים העצומות שלי..
ואני.. מביטה בהם
בשיקופים הללו
עומדת על קצה הצוק ודרוש לי רק רגע אחד של אומץ לקפוץ ולעוף אל השמיים הפתוחים..
זה קשה.. זה מפחיד..
דרוש לי רגע אחד של אומץ ללא מחשבות
 רגע מלא אהבה לעצמי שיגדל ויעוף על החיים .. רגע שבו אהיה הכי זהר שיש.. ולבחור ברגע הזה כל פעם מחדש ..