כמה פעמים בחיים
רצתי
בלי לנשום רגע
ריציתי
בלי לעצור ולשאול
מה אני רוצה באמת
רצתי מהר קדימה
מתוך פחד
לפספס
להפסיד
ומה שקרה
זה שבאמת בסוף
פספסתי.. והפסדתי.. את עצמי
וכשזה קרה ..
הפסדתי גם את מה שפחדתי לאבד.
וגם כמובן
שזה היה חלק בלתי נפרד
מהמסע שלי
מהלימוד העמוק שהחיים מביאים איתם
והיום..
כשאני מביטה בקולות האלו
שרוצים לרוץ
ומפחדים לפספס
אני יכולה להכיל אותם
להביט בהם בעיניים אוהבות של האמא שאני גדלה להיות
להזכיר להם לנשום
לחבק
להיות נוכחת איתם
עם הפחד שלהם
ולהבטיח
שלא נפסיד שום דבר
שהכל כאן
ברגע הזה
ושום דבר לא בורח
וזה מרגיע אותם
והם מתרפקים
בחיבוק שלי
בנשימה
ובנוכחות
העמוקה
שאני מצליחה
להיות בה
ללא מאמץ..
לפעמים
זה מאתגר יותר
אבל עצם הזיהוי
של הקולות האלו
ושאני זוכרת
שאם אין אותי , אין כלום בעצם..
מיד עוזר לי
להניח יד על הלב ויד שניה על הבטן ולנשום
ולהודות שה' שולח לי את התזכורת הזו
דרך לב חכם ועיניים טובות ומלמד אותי.. אהבה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה