היום פגשתי בנשמה
שהיתה עטופה באיש
שהיה עטוף בשכבה של פאסון..
השכבה הזו של ה"פאסון"
עיצבנה אותי ממש
הוא רק ניסה להרשים אותי
עם מילים מפוצצות
להראות כמה שהוא הכיייי הכייי
כששאלתי שאלה ישירה
הוא התפלפל במילים מפולפולת
והלך בדרכים עקלקלות
רק לא ענה לי על מה ששאלתי..
אחרי שהתעצבנתי
ניסיתי להרגיע את עצמי
ולשפוט אותו לכף זכות
ניסיתי
וזה היה קשה מאוד
כי הרגשתי שהוא לא ישר איתי
אחרי שנפרדנו לשלום
ועיבדתי הכל
שוב התעצבנתי על ה"פאסון"
על גודל האגו שהיה כעורו של פיל
ולא נתן לי לראות את הלב שלו
נשמתי עמוק
וראיתי לפתע
את הילד שבו
הכואב
ואת הכיסוי שמסתיר אותו
שמנסה להראות שהוא הכי טוב מכולם
על ידי כך שהוא מכפיש אחרים
לפתע הצלחתי לראות את הכאב שלו
והסכמתי לראות את הכאב שלי
את הילדה שלי
שאומרת לי
שעם כל ההבנה שלי
והחמלה שלי אליו
היא לא רוצה שאכריח אותה להתחבר עם אדם כזה
כי קשה לה עם המסיכות שלו
כי כשהוא עם מסיכה
גם היא נאלצת לשים מסיכה
וזה לא נעים לה
היא לא יכולה לנשום ככה
היא לא יכולה להיות היא..
אני לא יכולה להיות אני..
אז כמובן שהקשבתי לה וחיבקתי אותה
והבנתי
שבכלל לא שפטתי אותו
כשישבתי שם מולו
אלא פשוט
היה קשה לי לשים את המסיכה
שהוא שם..
היה קשה לי לנשום ככה
והילדה שבי
באה לשמור עליי
ולהזכיר לי
לא לשים מסיכה
ולא להיות עם אנשים
שלא שמים לב שהם עם מסיכה
באה להזכיר לי
מי אני באמת
באה להזכיר לי
לנשום 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה