הם אמרו:
"את מתפזרת יותר מידי"
"את לא יודעת לנהל את עצמך!"
הילדה שבי
היתה עצובה
היא אמרה:
"אני לא מבינה.. את כזו מוכשרת.. אנחנו מוכשרות במלא דברים ובכל זאת כרגע קשה לנו להיתפרנס.."
היא גם אמרה:
"אמא.. לא בא לי לעבוד בכלל! בא לי פשוט להישאר בבית!"
ואני..
נשמתי עמוק
הקשבתי לכל הקולות בסבלנות רבה
הם בהחלט טילטלו אותי..
אך אני נשמתי
וראיתי משהו משותף לכולם
ראיתי
כמה שפע קיים בי
כמה שפע של זהר רוצה פשוט לצאת דרכי
ולא תמיד יודע איך..
ונזכרתי..
איך שנים על גבי שנים
צימצמתי את עצמי
כל כך צימצמתי..
ממש עולות לי דמעות כשאני כותבת את זה..
והגיע הרגע
פשוט להסכים
לה ת ר ח ב ו ת!!!
לגדילה!!!!!!!!
לשפע שרוצה לעבור דרכי
פשוט לפרוץ במלואו!!!
אז..
אני ממש לא יודעת
מה הדרך
והאם היא נכונה
אני פשוט יודעת דבר אחד
והוא..
שאני מסכימה להיות זהר!!!
הכי הכי הכי הכי זהר שיש!!
שאני פאקינג אמיצההה
אני ממיסה חומות של פחדים
עם אינסוףףף אהבה
ואני יודעת
שהלב שלי יודע את הדרך!!!
אני בוטחת בו, גם אם זה נראה למוח שלי כל כךךךךךךךך לא הגיוני!
אני בוטחת בו וצועדת איתו לקדמת הבמה של החיים!
ואין... אין. אין... בעולם תחושה נכונה יותר מזו!
תודה
תודה תודה!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה