יש בי איזה חלק
שמתעורר לפעמים ואומר לי:
"עזבי אותך מאהבה זוגית..
די.. שחררי את הרצון את התקווה
תאטמי את הלב שלך..
זה לא עבד עד עכשיו
וזה כואב כל כך
למה את צריכה את זה?
ואולי את ממשיכה לשחזר גם דברים מהעבר.. וזה שוב אותו תקליט?
בואי בואי נבנה חומת ברזל כאן מסביב ללב
תאמיני לי שזה לטובתינו!
תראי..
כולם עושים את זה
אז בטוח זה טוב..!
את לא תרגישי בכלל את החומה הזו.. נו..מה את אומרת?"

ואני..
עומדת שם
מביטה בו
דמעות חמות יורדות מעיני..
ואני רק מרימה את הכתף שלי כמו ילדה שאומרת לא רוצה!..
ו..מחבקת את התקווה העייפה שבי חזק חזק..