מידי פעם. היא באה לבקרני
הדאגה
והיא יושבת .. יותר נכון לוחצת לי על הצוואר ומשתקת לי את כל הגוף..
והיא כל ככככךךךךךךך כל כך דואגת..
ואז אני פשוט מנסה להילחם בה
אני צועקת.. אפילו צורחת..
אני אומרת לה שתעזוב אותי בשקט ושהכל יהיה בסדר
שאני כבר לא ילדה , אני אישה ואני יכולה לקחת אחריות על החיים שלי(סתם .. ברור שעדיין ילדה אבל זה נשמע משכנע חחח)
ותכף ממש הכל יסתדר, אני יודעת את זה!
והיא פשוט לא מרפה..
היא ממשיכה לדאוג.. אפילו יותר חזק!!!
כי זה באמת מדאיג לראות אותי ככה...
ואז..
אני עוצרת רגע
ונושמת...
"את יודעת כבר שמלחמה לא עוזרת..נכון?" אני אומרת לעצמי
"נכון.." אני עונה ופתאום מתגנב לו חיוך קטן ועוד נשימה עמוקה.................

אני פונה אליה ואומרת: " את יודעת ש..אני אוהבת אותך... . "
(היא בהלם מהשינוי הקיצוני..)
" אני יודעת שאת רוצה הכי טוב בשבילי, אני יודעת שאת עושה את כל זה מאהבה עצומה אליי.. אני רואה אותך ואת יודעת מה? גם אני קצת דואגת, אבל אני באמת יודעת וסומכת על עצמי ובוטחת שהכל יסתדר לטובתי העליונה ביותר ,אני אקשיב פנימה בשקט ואדע מה לעשות , את רוצה לעזור לי?"
"כן.. בטח" היא עונה עדיין בהלם, אך הרבה יותר רגועה...
" מה שיעזור לי זה שתסמכי עליי , שתאמיני בי, את יכולה לדאוג , אני ממש אשמח שתדאגי כי זה התפקיד שלך, אך שימי לב שאת לא עוברת את המינון המומלץ.. כי אז זה פשוט משתק אותי ואז תצטרכי להביא עוד דאגות ואני לא רוצה עוד דאגות, אני רוצה רק אותך, דאגה יחידה ואהובה שלי.."
"אממ.. ואוו.. תודה .. אני פשוט כל כך אוהבת אותך! אז .. אז.. מה את רוצה שאעשה עכשיו? "
"יש לי תפקיד מצוין בשבילך להיום.. תדאגי בבקשה שאהיה רגועה היום .. וגם אשתה מים ואוכל טוב.. ו.. שאעשה דברים שאני אוהבת..ו.. שאסדר את הבית.."
"זהו?" היא מחייכת
" אני סומכת עליך " אני עונה
לפתע נשמעת דפיקה בדלת..
מי זה.עכשיו?? אני חושבת לעצמי..
"אוו.. שלום לך מוזה.. כיף שבאת לבקר , תכירו..דאגה מוזה, מוזה דאגה..,
אני הולכת רגע להתקלח , נראה לי שיש לכן הרבה על מה לדבר.."