"קפצי, הרשת כבר תיפתח בפניך.."
המשפט הזה מלווה אותי התקופה האחרונה, הוא מבטא כל כך הרבה עבורי..
אני כותבת את הפוסט הזה ובוכה מהתרגשות..
חשבתי אם לשתף כאן והתלבטתי ..
והחלטתי שכן!
אני זקוקה לעזרתכם ( כמה קשה לפעמים לומר את המשפט הזה..ואוו..)
אז..
בשנה שעברה הייתי בשבתון אחרי 6 שנים במשרד החינוך בתור גננת, עברתי המוןןן ב6שנים הללו, חברותי הגננות יודעות עד כמה התפקיד הזה גובה.. כמה כוחות נפש, כמה התמודדויות .. וכמה אהבה וסיפוק.. צמחתי והתעצמתי מאוד וגם כמובן שהשבתון בא בדיוק בזמן, חשוב לי לנפץ מיתוס.. לא משלמים משכורת בחינם למורה/ גננת בשבתון, זה יורד מהפנסיה שלנו... ! כן.. כן.. וכל אחד יכול לצאת לשבתון, ההבדל היחידי הוא ששומרים לנו את המשרה לעוד שנה.
בשבתון עברתי מהרצליה לכפר גלעדי ולמדתי בתל חי אמנות.( מצחיק אותי שאני מסכמת את זה במשפט אחד כי זה טומן בחובו סיפור שלם.. אבל זה לפעם אחרת)
אז נגמרה לה שנת השבתון והרגשתי עמוק שאני לא רוצה עדיין לחזור לגן, הרגשתי שאני רוצה לעוף.. לנסות מסגרות אחרות שהם לא משרד החינוך.. לפתוח סדנאות, להעצים ולהקשיב לאנשים בכל הגילאים .. ובכלל לגדול !
החלטתי לצאת לחל"ת , זה אומר שעכשיו אני צריכה לדאוג לפרנסה..
התלבטתי.. חיפשתי.. התבלבתי..
שיניתי את דעתי הרבה פעמים..
ואז מצאתי את בית חלומותי.. צימר מדהים עם חצר אפילו עם רצפה מצויירת שאני כל כך אוהבת, אבל לא היתה לי עבודה.. אז ויתרתי.. וכך רציתי להתפשר על דירה בעלות נמוכה יותר .. לא!! צעק קול בתוכי.. אל תתפשרי.. מגיע לך הכי טוב.. קפצי, הרשת תיפתח..
התקשרתי אחרי חודש לבית החלומות והוא עדיין היה פנוי.. ממש חיכה עבורי
יומיים אחר כך מצאתי עבודה ממש ליד הבית החדש!
אושר
היה לי חודש לנדוד, עד הכניסה לבית החדש והפלא ופלא בעלי הדירה החדשה מצאו לו מחסן לאחסן את חפציי .. מדהים!
ואז.. אני נודדת לי חודש.. מאושרת מהחופש המוחלט הזה ללא בית.. ללא עבודה.. ללא התחייבות..
חושבת לעצמי.. ממש בא לי עוד..עוד לנדוד..
בדרכי לבית חלומותי אחרי חודש נדודים שרק פתחו את התיאבון.. ברגשות מעורבים..
מגיעה לבית החדש שם מקבלת אותי השכנה הכי מדהימה בעולם.. שמרעיפה עליי את כל האהבה והעזרה שאפילו לא דימיינתי..
טוב.. הכל יהיה בסדר זה יעבור.. הצורך לנדוד..
ואז.. שיחה עם המנהל של המתנס לתפקיד שאני עושה אותו בעצימת עיניים..והכי טוב שיש.. אחראית ילדים.. הכל באמת הכי מושלם.. אבל הגוף שלי צועק לי לאאאאאאא.. גוש בגרון, כיווץ.. אני כבר יודעת מה הוא מנסה לומר לי: תקשיבי לי!
איך אני יכולה להשליך את כל הטוב הזה שהגיע אליי??
מ שיפוט עצמי וביקורת
וקול מתוק מתוק של ילדה בתוכי שרוצה לעוף על החיים האלה ולהיות רגע מחוייבת לעצמה ולהשתחרר מלהגן על אמא
מילה טובה וחיזוקים מאימי המדהימה שאין לי מספיק מילים שיבטאו את הערכתי ואהבתי העצומה אליה.
לילה לבן ללא שינה.
בבוקר ההחלטה עדיין חזקה ואפילו נראת אפשרית...
להודיע למנהל, להודיע לבעלת דירה, להיפטר מדברים מיותרים...
ו..למצוא מחליפ/ה לבית חלומותיי
כמה שהחיצוני לפעמים מתעתע.. ותודה לאל על הזכות להבחין בפנימי בעיקר , להקשיב ולפעול באומץ!
מי שקרא עד כאן תודה תודה תודה!!
אז .. העוגן היחידי החיצוני שמונע ממני לצאת אל מסע הנדידה שלי ,
הוא הבית המדהים הזה..
הבית נמצא ביסוד המעלה
אשמח שתקשרו אותי למי שיכול לעניין אותו/ אותה ..אותם
חיבוק
המשפט הזה מלווה אותי התקופה האחרונה, הוא מבטא כל כך הרבה עבורי..
אני כותבת את הפוסט הזה ובוכה מהתרגשות..
חשבתי אם לשתף כאן והתלבטתי ..
והחלטתי שכן!
אני זקוקה לעזרתכם ( כמה קשה לפעמים לומר את המשפט הזה..ואוו..)
אז..
בשנה שעברה הייתי בשבתון אחרי 6 שנים במשרד החינוך בתור גננת, עברתי המוןןן ב6שנים הללו, חברותי הגננות יודעות עד כמה התפקיד הזה גובה.. כמה כוחות נפש, כמה התמודדויות .. וכמה אהבה וסיפוק.. צמחתי והתעצמתי מאוד וגם כמובן שהשבתון בא בדיוק בזמן, חשוב לי לנפץ מיתוס.. לא משלמים משכורת בחינם למורה/ גננת בשבתון, זה יורד מהפנסיה שלנו... ! כן.. כן.. וכל אחד יכול לצאת לשבתון, ההבדל היחידי הוא ששומרים לנו את המשרה לעוד שנה.
בשבתון עברתי מהרצליה לכפר גלעדי ולמדתי בתל חי אמנות.( מצחיק אותי שאני מסכמת את זה במשפט אחד כי זה טומן בחובו סיפור שלם.. אבל זה לפעם אחרת)
אז נגמרה לה שנת השבתון והרגשתי עמוק שאני לא רוצה עדיין לחזור לגן, הרגשתי שאני רוצה לעוף.. לנסות מסגרות אחרות שהם לא משרד החינוך.. לפתוח סדנאות, להעצים ולהקשיב לאנשים בכל הגילאים .. ובכלל לגדול !
החלטתי לצאת לחל"ת , זה אומר שעכשיו אני צריכה לדאוג לפרנסה..
התלבטתי.. חיפשתי.. התבלבתי..
שיניתי את דעתי הרבה פעמים..
ואז מצאתי את בית חלומותי.. צימר מדהים עם חצר אפילו עם רצפה מצויירת שאני כל כך אוהבת, אבל לא היתה לי עבודה.. אז ויתרתי.. וכך רציתי להתפשר על דירה בעלות נמוכה יותר .. לא!! צעק קול בתוכי.. אל תתפשרי.. מגיע לך הכי טוב.. קפצי, הרשת תיפתח..
התקשרתי אחרי חודש לבית החלומות והוא עדיין היה פנוי.. ממש חיכה עבורי
יומיים אחר כך מצאתי עבודה ממש ליד הבית החדש!
אושר
היה לי חודש לנדוד, עד הכניסה לבית החדש והפלא ופלא בעלי הדירה החדשה מצאו לו מחסן לאחסן את חפציי .. מדהים!
ואז.. אני נודדת לי חודש.. מאושרת מהחופש המוחלט הזה ללא בית.. ללא עבודה.. ללא התחייבות..
חושבת לעצמי.. ממש בא לי עוד..עוד לנדוד..
בדרכי לבית חלומותי אחרי חודש נדודים שרק פתחו את התיאבון.. ברגשות מעורבים..
מגיעה לבית החדש שם מקבלת אותי השכנה הכי מדהימה בעולם.. שמרעיפה עליי את כל האהבה והעזרה שאפילו לא דימיינתי..
טוב.. הכל יהיה בסדר זה יעבור.. הצורך לנדוד..
ואז.. שיחה עם המנהל של המתנס לתפקיד שאני עושה אותו בעצימת עיניים..והכי טוב שיש.. אחראית ילדים.. הכל באמת הכי מושלם.. אבל הגוף שלי צועק לי לאאאאאאא.. גוש בגרון, כיווץ.. אני כבר יודעת מה הוא מנסה לומר לי: תקשיבי לי!
איך אני יכולה להשליך את כל הטוב הזה שהגיע אליי??
מ שיפוט עצמי וביקורת
וקול מתוק מתוק של ילדה בתוכי שרוצה לעוף על החיים האלה ולהיות רגע מחוייבת לעצמה ולהשתחרר מלהגן על אמא
מילה טובה וחיזוקים מאימי המדהימה שאין לי מספיק מילים שיבטאו את הערכתי ואהבתי העצומה אליה.
לילה לבן ללא שינה.
בבוקר ההחלטה עדיין חזקה ואפילו נראת אפשרית...
להודיע למנהל, להודיע לבעלת דירה, להיפטר מדברים מיותרים...
ו..למצוא מחליפ/ה לבית חלומותיי
כמה שהחיצוני לפעמים מתעתע.. ותודה לאל על הזכות להבחין בפנימי בעיקר , להקשיב ולפעול באומץ!
מי שקרא עד כאן תודה תודה תודה!!
אז .. העוגן היחידי החיצוני שמונע ממני לצאת אל מסע הנדידה שלי ,
הוא הבית המדהים הזה..
הבית נמצא ביסוד המעלה
אשמח שתקשרו אותי למי שיכול לעניין אותו/ אותה ..אותם
חיבוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה