*תובנה של פורים*

*תובנה של פורים*

גיליתי משהו נהדר בפורים הזה..

האמת.. שלא ממש גיליתי אלא יותר נכון ניזכרתי...

ניזכרתי כמה כולנו פשוט ילדים..

עמוק עמוק בפנים

יש כאלה שממש עמוק

יש כאלה שלא כל כך

יש כאלה שבכלל לא

כולנו פשוט ילדים..

לא משנה מי התיישב אל מולי שאאפר אותו

מילד קטן ועד סבתא ..

סטודנטים.. נערות .. אמהות.. אבות.. סבתות...

כולם בין רגע.. הפכו להיות הילד שהם..

הילד או הילדה שרוצה רגע שיתייחסו אליו

שיגידו לו כמה הוא יושב נהדר

איזה עיניים יפות יש לו

איזה חיוך מאיר

וכאלו גומות.. לא ראיתי מזמן..

ובשנייה הכל נמס..

כל החומות

כל כיפת הברזל..

אפילו הגבר הכי קשוח שיש

פשוט נמס..

מתמסר לרגע הזה שהוא רק שלו..

עוצם עיניים

ונותן לי ליצור עליו את המסכה שלו

שהיא רק שלו

שמבטאת את מי שהוא באמת

שאולי בעצם... המסכה היא אינה מסכה

היא מבטאת את מי שאנחנו הכי הכי רוצים להיות באותו רגע ואולי לא יכולים..

כי יחשבו שאנחנו.. משוגעים, ילדותיים, מפחידים, משוויצים...

ולרגע אחד..

הכל פשוט עוצר ונמס

נכנס למימד אחר של התמסרות

בהתחלה .. זה קצת קשה..

לא כולם ישר מתמסרים

זזים קצת באי נוחות בכיסא

מתנשמים בכבדות

או אולי עוצרים את הנשימה... :)

אבל אחרי כמה משיכות של מכחול

ואיזו מילה טובה ומרגיעה..

הנשימה מתחילה להיות סדירה

ואפילו יש כאלו שכמעט על סף הירדמות..

וחשבתי לעצמי כמה מדהים זה..

וכמה אני אשמח לחלוק את התובנה הזו עם אחרים..

שחוזרת שוב ושוב בכל מיני רגעי חיים

ומזכירה לנו כמה כולנו דומים

כמה כולנו צריכים את המילה הטובה הזו

כמה כולנו רוצים להתמסר ולסמוך על העולם בלי לפחד להיפגע

ככה בעיניים עצומות לסמוך ולדעת שכל מה שיהיה .. יהיה רק לטובתינו

כמה כולנו רוצים שבכל יום יהיה פורים , לא כדי להתחפש למה שאנחנו הכי לא...

אלא להתחפש למה שאנחנו הכי הכי כן :)

להיות מי שאנחנו בלי לפחד שישפטו אותנו או יבקרו אותנו.. או יצחקו עלינו.. רק יצחקו איתנו... יתפוצצו מצחוק איתנו על החיים.. ביחד...

וכמה... כמה..

כמה... כולנו סך הכל

פשוט

ילדים...