המסע כאן בארץ הפלאות... מתמצת את כל מה שעברתי עד כה בחיים ואני מרגישה שאני במבחנים.. אחרי השיעורים המאתגרים עכשיו זה זמן של מבחן.. אבל בניגוד למבחנים רגילים... למרות הקושי.. אני חווה תחושת הצלחה.. וזה לא קל לצלוח אותם.. ממש לא.. וכשאני מצליחה וגם כשאני נכשלת אני תמיד מזכירה לעצמי ללמוד ולחייך גם אם זה קשה.. מבחנים באמונה.. אמונה של לבטוח. להאמין שכל מה שקורה הוא לטובתי.. בא ללמד אותי לבטוח עוד ועוד בכל רגע מחדש.. הכל מאוד עצמתי כאן אבל הכי הכי הרבה עצמתי מבפנים... אני מרגישה שכל הנופים החיצוניים הם באמת מאוד יפים אבל הנופים הפנימיים לא משתווים להם... כמה הבחוץ הוא רק תפאורה לעיקר ולשורש שנמצא כל כך עמוק בפנים.. וכמה חשוב לא להיות לבד גם כשמוקפים באנשים יש תחושת לבד... 15 איש יושבים בבית קפה וכל אחד לבד ממש לבד אפילו לא עם עצמו... ניתוק מוחלט...ותחושת הקלה שאני חוזרת להיות איתי עם עצמי...ולא משנה איזה נוף מדהים אני אראה מבחוץ שיגרום לי לומר ואווו ... הכי חשוב שאני אהיה הואווו הזה בעצמי בתוכי. .ואז באופן מפתיע ואולי לא מפתיע אני אתלהב מכל ציפור הכי קטנה וזה יראה לי הדבר הכי מופלא בעולם... באהבה גדולה מהודו הפנימית שנמצאת ממש בכל אחד ואחת מאיתנו ולא משנה איפה נהיה.. שבת מבורכת ורגועה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה