בתוכי יש אשת ריפוי מדהימה ועצמתית
היא רק מביטה באנשים ורואה אותם ללא הקליפות..
וכך.. ללא מאמץ כלל
רואה את הילד או הילדה שבתוכם
והיא מחבקת ואומרת משפט או שניים
או רק מילה
או הרבה מילים
או בכלל רק מחייכת ומביטה בעיניים טובות

והאישה הזו
מפחדת משיטות..
מפחדת מלהפוך משהו לתעשייתי
היא לא מתחברת לזה בכלל
כל מה שהיא רוצה זה לחבק ולעטוף אנשים במילים שנכנסות לליבם..
ומהדהדות שם בתוכו..
והמילים..
המילים הללו עוברות דרכה בקלות
ואני מקשיבה למילים הללו ונפעמת כל פעם מחדש..
איך הן יצאו מגרוני
ועדיין נדמה שהקשבתי להם בפעם הראשונה יחד עם מי שמולי
היא מופלאה האישה הזו
כל כך אימהית
מאמא כזו משולבת עם פיה
ואני.. כל כך אוהבת אותה!
כבר ככה איך שהיא
והיא בקצב שלה תצא כל פעם עוד קצת ועוד קצת לאור..
לפעמים אני כועסת עליה ...
למה היא כבר לא פורצת החוצה במלוא עוצמתה?
כי אני כל כך מאמינה בה!
יש לה כל כך הרבה לתת לעולם הזה

אז אני בוחרת לא לכעוס
אני בוחרת לאהוב אותה ללא תנאי
ולומר לה כמה היא נפלאה כבר עכשיו
ככה בדיוק כמו שהיא <3
והיא מחייכת
ומחבקת אותי
ורואה אותי ללא קליפות
רואה את הילדה שבי בקלות ואהבה

תודה אינסופית לך אמא אהובה שלי
שיצרת את הדמות המופלאה הזו בתוכי