יום רביעי, 29 במאי 2013

ברכה לאורנה חברה יקרה

חברה יקרה שלי! אחת המתנות הכי יפות שקיבלתי השנה היא ללא ספק החברות שלי איתך! מודה על הזכות הזו, על ההכרות המדהימה שלא קרתה במקרה ועל החברות שנרקמה לה ועדיין נרקמת :) תמשיכי להיות כזו מיוחדת, כזו מדהימה! מאחלת לך שתמיד תדעי בתוך תוכך את הדרך אל השמש שבתוכך, שתמיד תהיי שלמה עם הדרך שבה את פוסעת ותזכרי תמיד תמיד להאמין ולאהוב את עצמך :) הרבה בריאות, בריאות , בריאות, אהבה, אור, הצלחה וכל משאלת לב טובה שעולה בנשמתך :) מזל טוב! אוהבת זהר

יום שבת, 11 במאי 2013

מתוך הספר "אוהב ימים"



אוהב ימים הוא מי שאוהב את הימים העוברים עליו, ואיננו מצפה לימים אחרים שיבואו, מי שמוצא במה שהוא נתון בו את השמחה ואת הסיפוק. הרי רובנו רודפים אחרי האשלייה של החיים שבהם אנחנו חפצים והימים שנאהב אם יגיעו, אך מכלים ימים רבים בדמיונות ריקים, ונוחלים אינספור אכזבות.

סוד אהבת הימים הוא סוד העין הטובה, ההבטה החיובית בכל אדם, הלשון המפרגנת והמספרת בשבח הסובבים..."

לקוח מתוך הספר "אוהב ימים" מאת צבי איל

יום חמישי, 9 במאי 2013

שיחה בין שני תינוקות ברחם של אמא.

שיחה בין שני תינוקות ברחם של אמא. 
שואל הראשון: אתה מאמין בחיים אחרי לידה? 
ברור, עונה השני, חייב להיות משהו לאחר לידה. אנחנו כאן כדי להכין את עצמנו למה שנהיה מאוחר יותר. 
לא מאמין, אומר הראשון. אין חיים לאחר הלידה. איזה חיים יכולים להיות? 
אני לא יודע, עונה אחיו, אבל מואר שם יותר מכאן ואולי נוכל ללכת עם הרגליים ולאכול עם הפה...
טפשון, ענה הראשון, ההליכה אינה אפשרית. ולאכול עם הפה שלנו? איזה שטויות - חבל הטבור מספק לנו תזונה וחיים לאחר הלידה לא יכולים להתקיים כי חבל הטבור קצר מדי.
לא יודע... אמר השני, אני בכל זאת חושב שיש משהו, פשוט שונה מכאן.
די, אין כלום, עובדה שאף אחד מעולם לא חזר משם. הלידה זה סוף החיים, ואחריה יש רק חשיכה.
טוב, בכל זאת אני מאמין שלפחות נוכל לראות שם את אמא והיא תדאג לנו.
אמא? אתה מאמין באימא? אז איפה היא עכשיו?
היא סביבנו, ענה השני, היא בכל מקום. היא מקיימת את החיים שלנו. בלעדיה לא היה העולם הזה.
אין הגיון במה שאתה אומר אמר הראשון, עובדה שאנחנו לא רואים אותה... היא לא קיימת.
לזה השיב השני: לפעמים כשאתה בשקט אתה יכול לשמוע אותה, אתה יכול להרגיש שהיא שם. אני אומר לך, אני מאמין שיש מציאות לאחר הלידה ואנחנו כאן כדי להכין את עצמנו למציאות הזו....
:)