אנחנו

שיר של
אלוהים

 אש יכולה לשרוף ולכלות או להאיר ולחמם

מים יכולים להטביע ולהציף או להרוות ולצנן

אדמה יכולה לחנוק ולטלטל או להצמיח ולייצב

אוויר יכול להעיף ולסחרר או לאוורר ולהפיח חיים

בידינו הבחירה לחיים

בכל תנועה וצעד

בקשה עמוקה לבחור באמת בחיים

עת לכל תחת השמש

שנזכה להתבונן בחמלה ופליאה

על האהבה המתגשמת כאן באלפי צורות חיים

 לבקש בתמימות ופשטות,

לשחרר את איך זה אמור להיראות ולקרות,
לשחרר גם את הרצון!
לתת לה' להחליט מה הכי טוב עבורי כמה נחת ושלווה זה מביא.. לנשום.לבטוח.להאמין

 הכל כאן בעולם

פועם

בתנועה הזו של הלב

כיווץ התרחבות

רצוא ושוב

לילה ויום

קיץ חורף

סתו אביב

קרוב רחוק

שאיפה נשיפה

ואלו הניגודים

כלל לא ניגודים

אלא אלו שמפרים

אחד את השני

וממלאים

את העולם כולו

בחיים

 כשהייתי גננת

פחדתי נורא לשים גבולות, חששתי שהילדים לא יאהבו אותי

ובאופן מפתיע(או שלא)

דווקא כששמתי גבולות, הם אהבו אותי יותר!

הגבולות מאפשרים חופש

זה פרדוקס מטורף!

כי שאין גבולות

אז אין גם חופש

והתכחשות לגבול

זה התכחשות לגוף שלנו ולעולם הזה

כל העולם הזה הוא גבול.

באנו לכאן להרגיש

את האינסופפפ בתוך גבול!

איזה מסע משוגע מלא בחסד , גבורה ותפארת!

תודה לך אבא ה'תודה לך אמא שכינה!

 כשאכלתי עכשיו

פתאום שמתי לב שאני אוכלת מתוך לחץ.. כאילו הכריך שלי תיכף יצמיח רגליים ויברח ממני..חח

ומיד הרגשתי לא נעים בגוף

נשמתי עמוק

והזכרתי לעצמי לאכול לאט

להינות מכל ביס

וחשבתי איזה הבדל תהומי

יש בפעולות היומיומיות שלנו

כשאנחנו נזכרים

שאנחנו לא הגוף

אלא נשמה בתוך הגוף

שהגוף הזה היקר הוא בית מקדש לנשמה הפלאית והנצחית שאנחנו!

ואיזה הבדל זה

לפעול מתוך פחד והישרדות,

לבין לפעול מתוך אהבה, ביטחון, אמונה ונוכחות!

לנשום

זה המפתח

נשימה♡נשמה

וזה אנושי שאנחנו שוכחים ונזכרים, זו התנועה כאן , כיווץ והתרחבות השפה של הלב שברוך ה' מזכיר לנו

בכל פעימת חיים לבחור בחיים!

 דווקא החלקים שהכי מפחיד אותי לחשוף ומרגיש לי שאם אחשוף אותם, זה יהיה אסון..

מתגלים כדבר הכי יפה, מקרב ומרגש שיש
תודה אבא

 כל יום אני מחבקת ברכות ובאהבה עוד חלק מליבי

ויודעת שאין לזה סוף

שזה המסע כאן

לפגוש את העולם כולו בתוכי

להזכיר לעוד חלק

שהוא אהוב

וראוי

לזכור ולהזכיר

שזה לא הכל או כלום

אלא כל מה שבינהם

הפלא הגדול הזה

שאנחנו כאן

פרדוקס קסום

של אינסופפ בתוך גוף

 כל כאב וכיווץ הם כמו ציר בדרך ללידה של עצמנו מתוכינו, חשוב שכאשר מגיע כאב או כיווץ ממש ננשום כמו שאישה יולדת נושמת כשמגיע ציר.ומתוך הנוכחות שלנו עם הכאב, נולדים חיים, אנחנו נולדים מחדש

 עצם קיומך

מטלטל את העולם הישן
ומגלה את העולם החדש
גאולה

 כל עניין הגאולה

הוא החזרה לתמימות
להסכים לא לדעת ולבחור בחיים

 כל כך הרבה שנים

לא התייחסתי לחלק הפגוע בתוכי
תמיד ניסיתי להראות שאני חזקה כזו וששום דבר לא פוגע בי
תודה על הזכות סופסוף לתת למקום הזה מקום, לראות ולהראות אותו, להיות בפגיעות, חשופה.ריפוי

 להרפות, לשחרר, להתעייף, להיכנע

מההחזקות והמסיכות
זה הניצחון האמיתי
תודה לה'

 לפעמים אנחנו כל כך רגילים לבקש דברים שאנחנו רוצים שאנחנו לא שמים לב.. שאנחנו כבר מה שאנחנו מבקשים.

מה אתם כבר?

 דיבור חיובי לעצמנו

הוא דבר כל כך חשוב

אבל לא סתם מילים חיוביות מפוצצות כאלו

אוטומטיות שלא מחוברות לאמת.

מילים שנובעות ממקום אמיתי וחומל

ממש כמו שאגיד למישהו יקר לליבי .

ואהבת לרעך כמוך

מתחיל מהיחס לעצמנו

 תופסת את האגו מנסה לסבן אותי..

"היי.. אתה אגו!"
הוא: "אני??? חחח אני ממששש ממששש לא אגו!! אני מואר ומגן עליך! את מדמיינת!"
חמוד כזה

 כמה פעמים בחיים

רצתי

בלי לנשום רגע

ריציתי

בלי לעצור ולשאול

מה אני רוצה באמת

רצתי מהר קדימה

מתוך פחד

לפספס

להפסיד

ומה שקרה

זה שבאמת בסוף

פספסתי.. והפסדתי.. את עצמי

וכשזה קרה ..

הפסדתי גם את מה שפחדתי לאבד.

וגם כמובן

שזה היה חלק בלתי נפרד

מהמסע שלי

מהלימוד העמוק שהחיים מביאים איתם

והיום..

כשאני מביטה בקולות האלו

שרוצים לרוץ

ומפחדים לפספס

אני יכולה להכיל אותם

להביט בהם בעיניים אוהבות של האמא שאני גדלה להיות

להזכיר להם לנשום

לחבק

להיות נוכחת איתם

עם הפחד שלהם

ולהבטיח

שלא נפסיד שום דבר

שהכל כאן

ברגע הזה

ושום דבר לא בורח

וזה מרגיע אותם

והם מתרפקים

בחיבוק שלי

בנשימה

ובנוכחות

העמוקה

שאני מצליחה

להיות בה

ללא מאמץ..

לפעמים

זה מאתגר יותר

אבל עצם הזיהוי

של הקולות האלו

ושאני זוכרת

שאם אין אותי , אין כלום בעצם..

מיד עוזר לי

להניח יד על הלב ויד שניה על הבטן ולנשום

ולהודות שה' שולח לי את התזכורת הזו

דרך לב חכם ועיניים טובות ומלמד אותי.. אהבה!

 הכוונה בשינוי היא לא להפוך למישהו אחר

הכוונה היא גילוי הפנים
לנקות שכבות של פחדים ולהמיס מסיכות שמונעות ממך להיות אתה באמת, להרפות ולתת לאלוהות לזרוח דרכך 

 עצם קיומך

ברגע הזה
מהדהד אהבה לעולם כולו

 החיים הם מעבדה

להרפייה!

 ללמוד להיות אמא של הילדה שבי

זה באמת לתת לה ללמד אותי איך להיות אמא שלה
ולא לשחזר את הקשר שלי עם אמא שלי
להתבונן באומץ.לרפא. להתפתח. לכי לך מארצך אליך

 לגדול עם הורה שלא אוהב את עצמו וזקוק כל הזמן לאישורים מהילד שהוא אהוב וטוב, זה מתיש, זה מכלה ושואב אנרגיות, זה גורם לחולי.

ריפוי לכולנו אמן

 ההבדל הדק והתהומי

בין לגונן על מישהו לבין לרצות בטובתו,

הוא שכשאנחנו מגוננים עליו

אנחנו עוצרים אותו מלגדול

ולוקחים לו את החופש ,

לעומת זאת

כשאנחנו רוצים בטובתו,

אנחנו מאפשרים לו את הגדילה וההתחזקות שלו

ואת ההתמודדות עם הקושי.

כמו שאם נעזור לפרפר לצאת מהגולם,

אנחנו בעצם נהרוג אותו,

כי הוא חייב להיאבק עם הגולם

כדי לחזק את הכנפיים שלו

ואז

הוא יכול

לעוף

זו אהבה

אמיתית

דרך אגב

זה לא חייב להיות מישהו אחר

האדם הזה

הוא

אנחנו

לעצמנו

 האהבה היחידה בעולם שמסוגלת למלא את הבור הזה שבתוכך

היא
האהבה לעצמך!

 הורים שמקריבים את עצמם למען ילדיהם ונוטשים את עצמם

מלמדים את הילדים שלהם לעשות זאת במערכות יחסים שלהם כשהם גדלים

 אני רוצה לומר לך אהובה, יקרה וטובה

שאת ללא ספק המורה הכיי טובה שיש לי בחיים.

אני זוכרת שלא היתה לי סבלנות בכלל שתהיה לי כבר גינה..

וחשבתי על עצמי שאני הורגת את כל הצמחים..

או שהשקתי יותר מידי

או שלא השקתי בכלל

וגם חשבתי שזהו

עשיתי גינה

וזהו

סיימתי

חחח

זה מתוק וילדותי

והנה את מלמדת אותי

לאהוב

באמת

להתבונן על העלים

להבין אם השורשים צמאים

להבין מה העגבניה , החסה, המרווה מבקשות ממני..

עוד אדמה ..

הן לוחשות לי..

אנחנו מעמיקות

זקוקות לעוד אדמה..

וגם אני

זקוקה לך אמא אדמה

סבתא גדולה וטובה

שנים שברחתי ממך..

פחדתי להתמסר

אפילו חשבתי שאת לא אוהבת אותי..

אבל את חיכית לי

בסבלנות אין קץ

חיכית שאני אסכים לאהוב

מביטה בי בחיוך שיודע

ואני מתקרבת אליך

כל פעם עוד צעד

וזו ההתקרבות בעצם אליי..

תודה שאת משילה מעליי

עוד שכבות של אגו ופחדים

לוחשת לי סודות כמוסים

על הלב שלי

על החיים

על אהבה

ושוב ושוב

מחדש

מלמדת אותי ברכות והכלה אין קץ

להשריש שורשים

ולפרוש ענפים גבוה

תודה לך

אמא שאת מלמדת אותי

לאהוב אותי באמת

הנה..

אני מצליחה ללבלב ולפרוח

אחרי 40 שנה במדבר..

תודה

כל כך

 עבודה זרה

זה שאנחנו נותנים את הכח בידיים של דמות חיצונית או דמות פנימית
מלכות שמים בתוכינו זה אומר שהכח המולך והמוביל הוא הנשמה, הניצוץ האלוהי שבנו

 לב חכם

זה דבר
ממיס

 אשתף בפשטות ותמימות

שלאחרונה

מדמיינת אותי

נגשת לכנסת

ואומרת לביבי

"זוז בבקשה

הנה דף וטושים

תצייר ציור

אני עושה כאן עכשיו סדר"

וזה מצחיק אותי

ומרגש

ומפחיד לחשוב שזה יכול להיות אמיתי

כי יש בדמיון הזה

הרבה אמת

לראות את הילד שמנהל את המדינה

ולתת לו להיות באמת רגע מה שהוא כל כךך רוצה

להיות ילד.. לצייר

לשחרר מעליו את האחריות

ויש את המקום שבי

שרוצה להנהיג ולעשות טוב בעולם

למרות שיש בי מקום שרק רוצה לברוח מזה

כי לקחתי על עצמי את כל עוולות העולם ואין לי כוחות לזה!

וגם פחד להיות במרכז..

נושמת

ומזכירה שאני זה בכלל לא העיניין

ואם משהו צריך לקרות

זה יקרה בפשטות

וללא מאמץ

ובכלל

אין מצב שאני נוטשת את עצמי שוב, עשיתי את זה כל כךך הרבה שכבר בא לי להקיא מזה, הגוף שלי מיד מגיב.

אז מניחה את המילים האלו כאן באומץ

ומאחלת לכולנו

הנהגת הלב

כי בתכלס זו הבקשה העמוקה שלי כאן

יודעת בוודאות שזו הבקשה העמוקה כאן של כ ו ל נ ו!

שבוע מבורך של הנהגת הלב

הלב מניע

השכל מבצע

הנשמה מתבוננת ומולכת על הכל בשלוות עולמים ושלום!

 מהי חארטה?

לא מהמילה להתחרט..

חארטה..היא שאנחנו מחרטטים לעצמנו

משקרים, מסתירים, נכנסים לדמות שאומרת מילים שמצתלמות טוב ואז השדון שבתוכינו מבסוטטט ומסיק עלינו מסקנות שמסבנות אותנו ועוטפות אותנו באשליות ושקרים.

כל כך מאמינים לדמות הזו שבנינו לעצמנו

לתדמיות..

לפסלים האלו שבתוכינו

אלילים של העידן הזה

חשוב שלא נכעס על עצמנו

וזה גם בסדר אם נכעס

כי מתחת לכעס שלנו על עצמנו שעשינו שקר ודמות

יש כאב..

כאב של הילדה , של הילד שבנו

שרק רצה אהבה

שרק רצה שיראו אותו

אז היא יצרה דמויות

ושכחה להיות באמת היא.

משילה

משליכה

מעליי

עוד ועוד

מסיכות, דמויות ששמתי על עצמי

כדי שיאהבו אותי

עוד ועוד אוהבת את עצמי

לומדת מחדש מי אני באמת

והתנועה החדשה ושורשית

היא מהפנים לחוץ

לב חדש

לב בשר

לב שר

נקי מחארטות עוד ועוד

צעד צעד

לאט לאט

בהקשבה וחמלה

תודה

 ואולי

בית המקדש נחרב
כדי שנזכר שהוא בעצם תמיד כאן
מחכה לפרוץ מבעד לחומות שבליבנו היפה והטוב!

 גוזל שיוצא מביצה

תינוק שיוצא מהרחם

אנחנו מפחדים שיקרע , שישבר

מגינים כל כך על הקליפה

שבעצם כל מהותה

היא להגן עלינו עד שמגיע העת

לצאת ממנה

לאור

לאוויר

ומתוך הקרע והשברון

אנחנו בעצם נולדים