כשאכלתי עכשיו
פתאום שמתי לב שאני אוכלת מתוך לחץ.. כאילו הכריך שלי תיכף יצמיח רגליים ויברח ממני..חח
ומיד הרגשתי לא נעים בגוף
נשמתי עמוק
והזכרתי לעצמי לאכול לאט
להינות מכל ביס
וחשבתי איזה הבדל תהומי
יש בפעולות היומיומיות שלנו
כשאנחנו נזכרים
שאנחנו לא הגוף
אלא נשמה בתוך הגוף
שהגוף הזה היקר הוא בית מקדש לנשמה הפלאית והנצחית שאנחנו!
ואיזה הבדל זה
לפעול מתוך פחד והישרדות,
לבין לפעול מתוך אהבה, ביטחון, אמונה ונוכחות!
לנשום
זה המפתח
נשימה♡נשמה
וזה אנושי שאנחנו שוכחים ונזכרים, זו התנועה כאן , כיווץ והתרחבות השפה של הלב שברוך ה' מזכיר לנו
בכל פעימת חיים לבחור בחיים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה