אני למודת ניסיון בשדה הקרב
ויש כל מיני שדות קרב
בשדה הקרב שהייתי בו
הייתי סוכנת חשאית
לוחמת לבדי במערכה
ולמדתי להיות חזקה
להסתיר שאני בחרדה
פוקר פייס היה
קטן ליידי
הייתי מחייכת ומדברת בלי סוף
ויודעת לזהות זיק של כעס כדי מיד לכבות אותו
ועכשיו
אני בשדה קרב אחר קצת
ומיד בהשמע ה..בום
הסוכנת החשאית מתעוררת
ואני הופכת לחיילת על
מתפקדת , ממשיכה כרגיל, מסתירה כל כך טוב
אבל הנה .. זרע קטן כבר נובט לו בתוכי
של אמא שאומרת לילדה שבי
מותר לך לפחד
והילדה מתגוננת: "אני לא מפחדת בכלל!"
מחייכת האמא ואומרת:
אני כן קצת מפחדת, אבל אני שומרת עליך ומותר לך גם לפחד, מה את צריכה ממני? מה יכול לעזור לך?"
והיא מביטה בפליאה
ועיניה מתמלאות דמעות שעוד לא יורדות
והיא עונה: "חיבוק" ומוסיפה: "תודה, אני באמת קצת מפחדת.. אבל רק קצת"
והנה המלחמה שבתוכי פסקה
ויש עוד קצת שלום בפנים
שמהדהד החוצה לעולם
ככה
בשקט
בלי פיצוצים ושואו
בשלווה ונועם
מהדהד ומשפיע עוד שלום בעולם!
תודה לך ה' אבא טוב שלי, זה מרגש כל כך..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה