מביטה בראי
וקול חמוד לוחש לי
"כמה מתנות יש לך לתת לעולם.."
"אבל כמה את עייפה.."
ואני מסתכלת עליו
על החמוד הזה
בחמלה
חושבת לעצמי כמה פעמים
הוא הצליח להפיל את רוחי
עם המניפולציה הזו שעטופה במחמאה..
אני מבינה שהוא לא עושה את זה בכוונה
אבל אני כבר לא נגררת לשם..
כי המדרון הזה חלקלק..
אז אני מביטה בי
ואומרת כך בפשטות
"את כבר מתנה, רק מעצם קיומך"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה