אני מגיעה לזיכרון הזה
הוא נמצא בתוך בועה
בתוך היקום שהנני
ואני מביטה בו
מתבוננת
מכל הצדדים
מכל הזוויות
נושמת הרבה
כי כל הזוויות קשות וכואבות לי
מפרקת ובונה
את החלקים שבו
אין לי את כולם
שברירים שברים
מתפרקת יחד איתם
ומרכיבה את עצמי מחדש
יחד עם הזיכרון הזה
מה הוא יצר אצלי הרגע הזה?
החוויה הזו.. ?
מה היא גרמה לילדה שבי?
אני מביטה בה
בכל כך הרבה אהבה..
ועכשיו
רק
מחבקת
ככה
עם כל הכאב והיופי שיש בזיכרון הזה..
עם כל הכאב והיופי הזה
שבתוכי
וצומחת עוד ועוד
מתוך הריקבון והחושך
צומחת ועולה
רק מעצם הקבלה
משתאה לנוכח העוצמה הזו
שבי
מתוך הפגיעות
החשיפה
והחיבוק
אני איתי עכשיו
בוחרת בעצמי 💞