אל תוותרו על הילד שלכם
אל תוותרו על הילד שבכם
אתמול הייתי בבייביסטר
שמרתי על שני ילדים מקסימים
אחד בכתה ב' והשני בכתה ו'
שניהם היום בחדר שלהם
כל אחד בחדר ושיחקו במחשב ובטלפון
הצעתי לילד הצעיר לשחק איתי משחק קופסא
הוא הסכים!
מצאנו משחק של קסמים ושיחקנו קצת
ואחר כך רצה שוב למסך
ואני יושבת לי בסלון..
עם הטלפון שלי
ועולה בי עצב..
על הריחוק שנוצר ביננו כחברה
הריחוק שלנו מהילדים שלנו
ומהילדים שבנו
אם עולה בכם קול שיפוטי
עצרו רגע וקחו אחריות
אנחנו כמבוגרים מול המסך הרבה שעות ביום
יותר מידי..
הילדים הם שיקוף ישיר למה שאנחנו מתנהגים
לא למה שאנחנו מנסים לחנך
הם מטיחים את האמת בפנים
בצורה הכי הכי ישירה
ומה שהכי קשה לנו בעצמנו
הם מראים בצורה הכי חדה!
אל תוותרו על הילד שבכם
אתמול הייתי בבייביסטר
שמרתי על שני ילדים מקסימים
אחד בכתה ב' והשני בכתה ו'
שניהם היום בחדר שלהם
כל אחד בחדר ושיחקו במחשב ובטלפון
הצעתי לילד הצעיר לשחק איתי משחק קופסא
הוא הסכים!
מצאנו משחק של קסמים ושיחקנו קצת
ואחר כך רצה שוב למסך
ואני יושבת לי בסלון..
עם הטלפון שלי
ועולה בי עצב..
על הריחוק שנוצר ביננו כחברה
הריחוק שלנו מהילדים שלנו
ומהילדים שבנו
אם עולה בכם קול שיפוטי
עצרו רגע וקחו אחריות
אנחנו כמבוגרים מול המסך הרבה שעות ביום
יותר מידי..
הילדים הם שיקוף ישיר למה שאנחנו מתנהגים
לא למה שאנחנו מנסים לחנך
הם מטיחים את האמת בפנים
בצורה הכי הכי ישירה
ומה שהכי קשה לנו בעצמנו
הם מראים בצורה הכי חדה!
אז ...
ישבתי כך בסלון
מידי פעם קמתי ושאלתי אותם מה שלומם , אם הכל בסדר , אם הם רוצים לאכול משהו..
ואחרי כמה פעמים.. בסוף הגדול ביקש ביצי עין ולחם, שמחתי ממש!
הכנתי לו, הקטן גם הצטרף וגם אני
אבל הם אכלו עם הטלפון ועם אזניות..
אבל אני לא ויתרתי ושוחחתי איתם , אז מידי פעם הם הזיזו את האזניות.
כשהגיע הזמן לישון
הקטן אמר שהוא לא עייף ורוצה עוד זמן במסך
אמרתי לו שהוא היה המון במסך
ועכשיו הזמן לישון
אבל אם הוא לא עייף , אשמח לספר לו סיפור
אחרי שיכנוע קל, הוא הסכים
שאלתי אותו אם הוא רוצה סיפור מספר או סיפור שאני אספר לו..
הוא כמובן בחר סיפור שאני אספר לו
ואז הוא ביקש: " סיפור לא אמיתי שתמציאי ואך כך סיפור אמיתי"
כל כך שמחתי!
והאמת .. שכשהתחלתי לספר , לא ידעתי בכלל לאן זה יוביל , זה היה אפילו קצת מאתגר, אבל אחרי כמה מילים, הסיפור התחיל לזרום דרכי..
סיפרתי לו על כוכב קסום שדומה לכדור הארץ שהאנשים שם יכולים לעוף!
הם גרים בבתים על העצים , חיים בשלום עם בעלי החיים ויודעים לדבר את שפת החיות
הוא ממש התלהב והתחבר ישר " גם אני יודעת לדבר עם חיות!"
"מדהים! איזה יופי! "
"הנה" הוא מראה לי , מלטף את הכלב שלו ומדבר איתו " הוא אומר שהוא אוהב אותי " .."רגע רגע.. הוא אומר שהוא אוהב גם אותך!"
"א י ז ה מתוק! איזה כיף לך שאתה יודע לדבר עם חיות! אז היית יכול לחיות בכוכב הזה!"
אני ממשיכה בסיפור ומספרת לו שבכוכב הזה אנשים לא עובדים והילדים לא הולכים לבית הספר" יאאא איזה כיףף להם!" הוא אומר ,
הם פשוט כל היום משחקים, בונים יחד דברים ואוספים אוכל מהעצים, הם אוכלים פירות ואגוזים ופטריות "
"אני לא אוהב פטריות.." הוא אומר " לא יודע אם הייתי מוצא מה לאכול שם"
אני מחייכת.. " יש שם הרבה אוכל טעים ובריא"
ובכוכב הזה יש ילדה מתוקה שממש אוהבת לעוף ולצייר (את זה עכשיו הוספתי חחח )
ויום אחד ילד מהעולם שלנו מצליח להגיע לכוכב הזה עם מכונת זמן
"מה? מכונת זמן? זה מסוכן!" הוא אומר
"אההה בעצם לא.. ל מכונת זמן" אני אומרת " הוא מגיע לשם עם הדמיון שלו! "
"אבל דמיון זה לא באמת" הוא אומר לי
" יש דמיון שהוא באמת, זאת מציאות שקורת בתוכינו"
"אבל רק מי שמדמיין זאת המציאות רק שלו" הוא אומר לי
"נכון"
ופתאום עכשיו אני חושבת על זה שככל החיבור ביננו יהיה חזק יותר, הדמיונות יתחברו
אז אני ממשיכה..
אז הילד הזה מגיע לכוכב המיוחד הזה וממש מתלהב שהאנשים שם עפים
הוא מבקש מהם ללמוד לעוף, אז הם אומרים לו שפשוט יעצום עיניים וירגיש את החיבור שלו לטבע,הוא עוצם ומרגיש ומצליח לעוף!
לפתע הוא פוגש את הילדה
הוא מסתכל עליה ואומר לה :" ואוו את ממש דומה לי , זה כאילו אני רק בבת! "
" איזה יופי! הם אותו הדבר רק בבן ובת! " הוא קם מהמיטה בהתרגשות
" קרה לך פעם שפגשת ילדה שדומה לך?" אני שואלת
"כן!" הוא מספר " ראיתי אותה והיא היתה ממש דומה לי!"
"מה היה הכי דומה בינכם?" אני שואלת
"הפנים" הוא עונה
"מה הכי היה דומה בפנים?"
"העיניים" הוא עונה לי בהתרגשות
"גם לי זה קרה שפגשתי מישהו שהוא אני בבן"
" אז הסיפור שסיפרת לי הוא אמיתי או מהדמיון?" הוא שואל
" גם וגם" אני מחייכת
"ידעתי!" הוא מחייך אליי
***************************
בבוקר..
הכנתי לגדול ארוחת בוקר
והוא היה בלי המסך
ודיברנו..
שאלתי אותו אם הוא אוהב להיות בשבת בלי הטלפון והמחשב
הוא אמר שכן! מאוד! ושהכי הכי הוא אוהב את יום כיפור כי כולם יוצאים החוצה ונפגשים עם הרבה אנשים
****************************************
אל לנו לוותר על החיבור עם הילד שבנו , עם הילד שלנו
עלינו לתקשר איתם והקסם יתרחש כבר מעצמו
ישבתי כך בסלון
מידי פעם קמתי ושאלתי אותם מה שלומם , אם הכל בסדר , אם הם רוצים לאכול משהו..
ואחרי כמה פעמים.. בסוף הגדול ביקש ביצי עין ולחם, שמחתי ממש!
הכנתי לו, הקטן גם הצטרף וגם אני
אבל הם אכלו עם הטלפון ועם אזניות..
אבל אני לא ויתרתי ושוחחתי איתם , אז מידי פעם הם הזיזו את האזניות.
כשהגיע הזמן לישון
הקטן אמר שהוא לא עייף ורוצה עוד זמן במסך
אמרתי לו שהוא היה המון במסך
ועכשיו הזמן לישון
אבל אם הוא לא עייף , אשמח לספר לו סיפור
אחרי שיכנוע קל, הוא הסכים
שאלתי אותו אם הוא רוצה סיפור מספר או סיפור שאני אספר לו..
הוא כמובן בחר סיפור שאני אספר לו
ואז הוא ביקש: " סיפור לא אמיתי שתמציאי ואך כך סיפור אמיתי"
כל כך שמחתי!
והאמת .. שכשהתחלתי לספר , לא ידעתי בכלל לאן זה יוביל , זה היה אפילו קצת מאתגר, אבל אחרי כמה מילים, הסיפור התחיל לזרום דרכי..
סיפרתי לו על כוכב קסום שדומה לכדור הארץ שהאנשים שם יכולים לעוף!
הם גרים בבתים על העצים , חיים בשלום עם בעלי החיים ויודעים לדבר את שפת החיות
הוא ממש התלהב והתחבר ישר " גם אני יודעת לדבר עם חיות!"
"מדהים! איזה יופי! "
"הנה" הוא מראה לי , מלטף את הכלב שלו ומדבר איתו " הוא אומר שהוא אוהב אותי " .."רגע רגע.. הוא אומר שהוא אוהב גם אותך!"
"א י ז ה מתוק! איזה כיף לך שאתה יודע לדבר עם חיות! אז היית יכול לחיות בכוכב הזה!"
אני ממשיכה בסיפור ומספרת לו שבכוכב הזה אנשים לא עובדים והילדים לא הולכים לבית הספר" יאאא איזה כיףף להם!" הוא אומר ,
הם פשוט כל היום משחקים, בונים יחד דברים ואוספים אוכל מהעצים, הם אוכלים פירות ואגוזים ופטריות "
"אני לא אוהב פטריות.." הוא אומר " לא יודע אם הייתי מוצא מה לאכול שם"
אני מחייכת.. " יש שם הרבה אוכל טעים ובריא"
ובכוכב הזה יש ילדה מתוקה שממש אוהבת לעוף ולצייר (את זה עכשיו הוספתי חחח )
ויום אחד ילד מהעולם שלנו מצליח להגיע לכוכב הזה עם מכונת זמן
"מה? מכונת זמן? זה מסוכן!" הוא אומר
"אההה בעצם לא.. ל מכונת זמן" אני אומרת " הוא מגיע לשם עם הדמיון שלו! "
"אבל דמיון זה לא באמת" הוא אומר לי
" יש דמיון שהוא באמת, זאת מציאות שקורת בתוכינו"
"אבל רק מי שמדמיין זאת המציאות רק שלו" הוא אומר לי
"נכון"
ופתאום עכשיו אני חושבת על זה שככל החיבור ביננו יהיה חזק יותר, הדמיונות יתחברו
אז אני ממשיכה..
אז הילד הזה מגיע לכוכב המיוחד הזה וממש מתלהב שהאנשים שם עפים
הוא מבקש מהם ללמוד לעוף, אז הם אומרים לו שפשוט יעצום עיניים וירגיש את החיבור שלו לטבע,הוא עוצם ומרגיש ומצליח לעוף!
לפתע הוא פוגש את הילדה
הוא מסתכל עליה ואומר לה :" ואוו את ממש דומה לי , זה כאילו אני רק בבת! "
" איזה יופי! הם אותו הדבר רק בבן ובת! " הוא קם מהמיטה בהתרגשות
" קרה לך פעם שפגשת ילדה שדומה לך?" אני שואלת
"כן!" הוא מספר " ראיתי אותה והיא היתה ממש דומה לי!"
"מה היה הכי דומה בינכם?" אני שואלת
"הפנים" הוא עונה
"מה הכי היה דומה בפנים?"
"העיניים" הוא עונה לי בהתרגשות
"גם לי זה קרה שפגשתי מישהו שהוא אני בבן"
" אז הסיפור שסיפרת לי הוא אמיתי או מהדמיון?" הוא שואל
" גם וגם" אני מחייכת
"ידעתי!" הוא מחייך אליי
***************************
בבוקר..
הכנתי לגדול ארוחת בוקר
והוא היה בלי המסך
ודיברנו..
שאלתי אותו אם הוא אוהב להיות בשבת בלי הטלפון והמחשב
הוא אמר שכן! מאוד! ושהכי הכי הוא אוהב את יום כיפור כי כולם יוצאים החוצה ונפגשים עם הרבה אנשים
****************************************
אל לנו לוותר על החיבור עם הילד שבנו , עם הילד שלנו
עלינו לתקשר איתם והקסם יתרחש כבר מעצמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה