הגיע הרגע..
סוף סוף עייפתי
ידיי כבר אינן יכולות לאחוז בה יותר.. בדלת הזו
היא נסגרת בפני
ואני יודעת שיש שם בית שאני אוהבת
אבל כנראה הוא לא שלי
וכמה כואב ,עצוב, שמח ומשחרר בו זמנית לומר זאת
כמה רגשות בו זמנית אפשר לחוש
למדתי כל כך הרבה מהבית הזה
גם כשהייתי בתוכו וגם כשהייתי מחוצה לו
בעיקר למדתי שהבית הוא בתוכי
והאמונה שבי צמחה והשרישה שורשים רבים
והנה אני עכשיו צועדת בשביל
עם ביתי בתוכי
הבית שבלב שלי
איתי צועדים בשביל.. האריה, הדחליל, הכלב וגם איש הפח..
אנחנו צועדים יחד על אף הפחדים
אל עבר אהבה חדשה
ובסוף...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה