מבינה לליבך איש יקר.. יש לי משהו שיכול להרגיע אותך.. צפרדע לא חושב לעצמו.. אני לא אני.. הוא אפילו לא מתאמץ להיות צפרדע הוא פשוט צפרדע.. אתה לא צריך להתאמץ להיות אתה... לפעמים שאנחנו כל כך מתאמצים יוצא לנו משהו אחר.. אנחנו דווקא מתרחקים מעצמינו.. אתה מי שאתה ללא מאמץ.. וכל רגע יוצא ממך משהו אחר.. זה בדיוק מי שאתה בכל רגע מחדש.. ומהמקום הזה בדיוק יכולי לנבוט לצמוח כל החלומות שלך.. מאדמה פוריה שהיא אתה... ללא מאמץ.. ממקום טבעי , זורם ומקבל 

 משהו שעזר לי בימים האחרונים... לפעמים אנחנו כל כל רוצים בתוכינו לחגוג את החיים , לממש את עצמנו, להצליח , להינות...לעוף על החיים,\ אבל משהו אצלנו נתפס שאנחנו "חייבים לסבול" כדי לתת לעצמנו את ה"פרס" לחיות את החיים כפי שאנחנו הכי רוצים.. ההתנייה הזו מגיעה מכל מיני מקומות בחיים שלנו.. בעיקר מילדות... אם תאכל הכל תקבל פרס.. והיום.. אתה יכול ליצור התנייה אחרת.. שהיא ללא התנייה.. תחיה את החיים שלך כפי שאתה רוצה.. תעוף עליהם, תחגוג אותם בכל רגע, בלי להרגיש שאתה חייב להגיע לסבל, כדי לקבל "אישור" לטוס או לטייל או להגשים את החלומות שלך או פשוט להיות מי שאתה... ללא מאמץ.. וכשאתה לא "חייב" כלום.. פתאום לבד מגיע הרצון.. רצון אמיתי לחיות.. והבנה שזו רק תחנה בדרך.. תחנה שהיא חלק ממשהו נצחי וגדול ורחב יותר..