לאט לאט על קצות האצבעות...
בהיסוס מחויך שכזה
מגששת את הדרך בעלטה
וזה נעים
נעים כל כך
ומפתיע כל כך
באותה המידה
ואולי אף יותר
נינוח..
כאילו היה שם תמיד
הרצפה עשויה קטיפה
וצמר גפן שמחייך
ומלטף
אך אני הולכת על קצות האצבעות
מפחדת משברי זכוכיות
לאט לאט הזריחה עולה
והשמש מאירה
רגליי נוגעות באדמה הלחה והחמה
אני כבר לא מפחדת משברי זכוכיות
וזה נעים
נעים כל כך
ומפתיע כל כך
באותה המידה
ואולי אף יותר
בכל צעד מרגיש יותר ויותר נכון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה