"את אישה מאמינה נכון?"
היא הביטה בי בעיניים דומעות
מביטה בפניה חרושות הקמטים .
"כן" עניתי בביטחון.
"את מאמינה שיהיה טוב?"
נשמתי עמוק
כי הרגשתי באותו הרגע ממש לא אופטימית
ולא חזקה.. ולא מספיק מאמינה..
אבל היא הביטה בי
ופתאום האישה המבוגרת הזו, שיכולה להיות אמא שלי.. או אפילו סבתא.. נראתה לפתע כמו ילדה.
ילדה ששואלת אם יהיה כאן טוב.
ומי אני שאגיד לה.. מה אני יודעת על מה יהיה כאן?
אני לא יודעת כלום.
אבל.. אם יש משהו שאני יודעת, זה שאני בהחלט לא יודעת הכל ושאני רואה רק חלקיק מהתמונה השלמה.
והלב שלי.. הלב שלי מרגיש ומאמין שיהיה טוב! באמת באמת, ממש ממש ממש טוב, כמו שלא דמיינו.
אז..נשמתי
וקצת הססתי
ועניתי לה
"כן, אני מאמינה שיהיה ממש טוב!"
"באמת?" היא שאלה , מבקשת עוד חיזוק.
"כן, באמת באמת! אני מאמינה ויודעת שיהיה ממש טוב!" הוספתי בחיוך.
ראיתי שמשהו בה נרגע באותו הרגע.
וגם בי
משהו נרגע..
ובכלל לא חשבתי לכתוב את זה
אבל אז ראיתי תגובה של מישהו
שכתב: זה הזמן של חוזי הנבואות
והרגשתי
שזו הקריאה שלי לשתף
אני מאמינה בכל ליבי ונשמתי
שיהיה כאן טוב, טוב מאוד!
