אני רוצה לומר לך אהובה, יקרה וטובה

שאת ללא ספק המורה הכיי טובה שיש לי בחיים.

אני זוכרת שלא היתה לי סבלנות בכלל שתהיה לי כבר גינה..

וחשבתי על עצמי שאני הורגת את כל הצמחים..

או שהשקתי יותר מידי

או שלא השקתי בכלל

וגם חשבתי שזהו

עשיתי גינה

וזהו

סיימתי

חחח

זה מתוק וילדותי

והנה את מלמדת אותי

לאהוב

באמת

להתבונן על העלים

להבין אם השורשים צמאים

להבין מה העגבניה , החסה, המרווה מבקשות ממני..

עוד אדמה ..

הן לוחשות לי..

אנחנו מעמיקות

זקוקות לעוד אדמה..

וגם אני

זקוקה לך אמא אדמה

סבתא גדולה וטובה

שנים שברחתי ממך..

פחדתי להתמסר

אפילו חשבתי שאת לא אוהבת אותי..

אבל את חיכית לי

בסבלנות אין קץ

חיכית שאני אסכים לאהוב

מביטה בי בחיוך שיודע

ואני מתקרבת אליך

כל פעם עוד צעד

וזו ההתקרבות בעצם אליי..

תודה שאת משילה מעליי

עוד שכבות של אגו ופחדים

לוחשת לי סודות כמוסים

על הלב שלי

על החיים

על אהבה

ושוב ושוב

מחדש

מלמדת אותי ברכות והכלה אין קץ

להשריש שורשים

ולפרוש ענפים גבוה

תודה לך

אמא שאת מלמדת אותי

לאהוב אותי באמת

הנה..

אני מצליחה ללבלב ולפרוח

אחרי 40 שנה במדבר..

תודה

כל כך