פגשתי היום גרסה שלי מלפני 10 שנים.. היא נשמעה הרבה יותר מפוקחת ומודעת ולקח לה שנה וחצי להבין את השיעור שלי לקח כמעט שש שנים..

שמחתי לפגוש אותה

התחבקנו ואמרתי לה כמה אני אוהבת אותה

וגם היא אמרה שמאוד אוהבת אותי ושהיא שמחה שנפגשנו.

ואז..

נזכרתי ..

שפגשתי הרבה גרסאות שלי בחיים האלו

גרסה שלי בילדה

גרסה שלי בגבר

גרסה שלי בהודית

גרסה שלי בבלונדינית

גרסה שלי בסבתא

גרסה שלי באדם שעבר דברים מטורפים.. אחרים לחלוטין ממה שאני עברתי.

גרסה שלי בכל הגילאים, המינים, הסיפורים, השפות, המדינות, הבחירות, הצורות ו..אינסופ דוגמאות אחרות.

ו.. זה היה ממש נעים היום לראות את זה

שכולם גרסאות שלי

וכמה אני לא יכולה לדעת מה עוברת הגרסה הזו שמולי

כי אני לא בנעליה..

אבל מה שכן אני יכולה .. זה לזכור שזו גרסה שלי

להביט בה בעיניים טובות ולאחל לה את כל הטוב שבעולם!

וכך..

אני אוספת כל כל חלקיקי ורסיסי הגרסאות שלי

מחברת ומדביקה ומחבקת

מזכירה לעצמי לא לשפוט

ואם עולה איזה עצבים על איזו גרסה שלי שעוקף אותי ונוסע כמו מטורף ..אז אני מאחלת לו שה' ישלח לו ריפוי עמוק ומי אני שאשפוט.. אולי אישתו שהיא הגרסה שלי בהריון בדיוק יולדת וצריך למהר לבית החולים..

וגם.. למי יש כח לשפוט

זה לא התפקיד שלי בכלל

של שום גרסה שלי

אלא של המקור והבורא של כל גרסאותיי

כמה נעים בלב זה עושה לזכור את זה!

תודה לך ה' על התובנה המתוקה הזו

ואיזה מדהים שבידיוק היום צילמתי את הרחוב הזה

אשכרה קיים כזה רחוב!

הלוואי שיקראו ככה לעולם כולו וזה גם יתקיים , מאמינה בכל ליבי שזה קורה ועוד מתחזק ברוך ה'

 ברוך ה' אני זוכה ללקט רגעים כל כך מיוחדים ומרגשים בחוגי הציור שאני מעבירה לילדים.

אחד מהרגעים של שבוע שעבר

רגע שאני ממש רוצה לזכור!

ביקשתי מהילדים לדמיין משהו ולצייר אותו

אחת הילדות לקחה את כוס הטושים וציירה עיגול , כדי שיצא מדויק, לאחר שציירה עוד כמה דברים, העיפה את הדף ואמרה :" אוף, יצא לי מכוער!"

הסתכלתי על הציור ואמרתי לה שבעיני הציור יפה , אבל אם היא רוצה דף חדש , אתן לה בשמחה.

והוספתי.. "אשמח לציור שלך, אם את לא רוצה אותו, אני אשמח לקבל אותו ולקחת ממנו השראה"

היא הביטה בי בפליאה.. אבל הסכימה להצעה, היא קיבלה דף חדש וניסתה שוב לצייר עיגול.

אני לבינתיים לקחתי גם דף חדש ופשוט ניסיתי לצייר חלקים מהציור הראשון שלה אצלי , הבטתי בכל הציורים ומכל ילד לקחתי משהו שאהבתי וציירתי אצלי, הראתי להם ושאלתי אם הם מזהים מה לקחתי השראה מהציור שלהם, כולם זיהו והרגשתי שזה משמח ומעצים אותם, הרבה יותר ממחמאות שאחמיא להם על הציור.

חוזרת לאותה ילדה..

בזמן הזה היא ניסתה שוב לצייר עיגול וממש נכנסה לתיסכול.. ניסתה למחוק את העיגול במחק..

הרגשתי שהיא בתיסכול , אז בחרתי להזכיר לכולם על כך שבאמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה ושקישקוש יכול להיות יצירת אמנות מופלאה , שחשוב שניתן לעצמנו חופשיות ובכלת שאני ממש מעודדת אותם לעשות כמה שיותר טעויות!

"מה באמת?" ילדה אחת אמרה מופתעת..

"כן כן" אמרתי בהתלהבות "מתוך הטעויות יוצאים דברים מופלאים ויצירתיים שלא היו יוצאים לנו לולא הטעות"

לאחר כמה רגעים..

הילדה שהיתה מתוסכלת מהציור של העיגול, התחילה פשוט לקשקש על הדף, לקחה עוד צבע ועוד טוש וקישקשה וקישקשה , ככה עד שמילאה את הדף וביקשה עוד דף וגם עליו קישקשה וקישקשה וראיתי שהיא ממש משתחררת ונהנת!

אמרתי לה שממש אני נהינת להביט בה ושנראה שהיא ממש נהנת מהקישקוש וזה מדהים לראות איזה ציור יוצא!

שאלתי אותה אם היא נהינת והיא אמרה כן בלי היסוס, אמרתי לה שזה מרגש ממש ומשמח לראות את השינוי שהיא עברה במפגש כי בהתחלה היתה מתוסכלת מהעגול ועכשיו מציירת בחופשיות. שאלתי אותה .. מה עזר לך להשתחרר ולצייר בהנאה?

"כשאמרת שאנחנו יכולים לעשות טעויות"

"כמה שימחת אותי! " אמרתי לה "ותראי כמה יפה הציור שלך וכמה את נהינת , זה הכי חשוב, אני מביטה בך וממש רואה שאת רוקדת עם הצבעים!"

"זה נכון, אני באמת אוהבת לרקוד!" הביטה בי וחייכה!

איזה אושר , כמה מרגש הרגע הזה

כמה הילדים צמאים שנראה אותם

שנשתחרר מהאמונות המגבילות שלנו

שלא נשליך עליהם את השק הכבד שלנו

כמה פשוט אנו צריכים לתת להם להיות הם ולנו.. פשוט להיות אנחנו

 בשבת צפו לי זיכרונות של חרם מהילדות וגם מגיל ההתבגרות..

ציחקוקים מאחורי הגב

עלבונות בלי סוף

ומה שראיתי שם בזיכרונות

זה אותי..

ילדה ונערה שמסתירה את זה שהיא נעלבת

אפילו מעצמי הסתרתי

שיריון מברזל בניתי

והצלחתי לגרום להם להפסיק בגלל זה

בגלל ש"לא נעלבתי" , זה כנראה לא היה מעניין מספיק ומרגש מספיק..

אבל היום.. כשנזכרתי בזה

הרגשתי את הכאב

אולי רק קצה שלו

אבל זה כאב

סופסוף נתתי מקום לכאב הזה

אחרי כל כך הרבה שנים

כאילו התחבאתי בבונקר תת קרקעי בתוכי ועכשיו אני לאט לאט יוצאת... צעד צעד ..

ומגלה את כל הכאבים שלא כאבתי.. מחכים לי שאכאב אותם ואחבק את הילדה הזו ואת הנערה הזו ואלחש לה: "עכשיו זה בסדר, מותר לך להתפרק , אני כאן שומרת עליך ואת לא באמת תתפרקי, אלא תצמחי מזה.. חזרתי, כי אני לא יכולה להמשיך בלעדיך.. אי אפשר לדלג על הכאב.. ניסיתי.. "

כל הר

 מגלה תנועה חדשה בי..

תנועה רכה ועדינה

כזו שמכבדת את התהליך

שנושמת

תנועה של אדמה ושמים

מאוזנת

קשובה

תנועה של אמא שנולדת מתוכי

תנועה של סבתא שמחבקת ויודעת

תנועה של כניעה למלחמות עם עצמי

תנועה של החלטה להילחם למען עצמי

תנועה של חיים

של הרפיה

וכל התנועה הזו..

מתוך עייפות גדולה .. כל כךך גדולה..

עייפות של חיים שלמים

של סיפור שלם

של הסתרות גדולות מעצמי

של החזקת כלי שבור עם סלוטייפ

ורגע אחד

שבו הכל קורס

ונפתח הסכר

ומים רבים בוקעים בשקט עצום

שוטפים אותי

ולא מכבים

כי אני אהבה

אני יודעת זאת

ואני מעוררת ומעירה את עצמי , עד שאחפץ

עד שלילה כיום יאיר

 כשאת עוברת תקופה קשה

תדעי שזו בעצם רק הכשרה לתקופה הטובה
שבה תוכלי לעזור לאנשים שעוברים תקופה קשה

 "להכניס צבע לחיים" הוא אמר

"החזרת אותי לעצמי" היא אמרה

כששאלתי אותם מה הם לקחו מהסדנת ציור!

איזו זכות

תודה לך ה'

 שמעתם על בינה מלכותית?

בינה שה' שם בכל אחד ואחת מאיתנו

בינה של מלך מלכי המלכים, מלכותית, אמיתית, זורמת לנו בגוף ובנפש, דרך הידיים תודה לך אבא טוב ומיטיב!

כל הרגשות:

24Sigal Amsalem, זיכוי הרבים אהבת חינם ו22 נוספים

 האנרגייה הנקבית היא אנרגיה של פנימיות

היא יכולה בהחלט לצאת החוצה , אך התוכן שלה יהיה פנימי, מה הכוונה? תוכן רגשי, עמוק, הרואה ראייה רחבה, אנרגייה מכילה, אנרגיה הרואה את העץ עוד כשהגרעין בתוך האדמה, אנרגייה עם הרבה כוחות נפשיים.

האנרגייה הזיכרית היא אנרגיה של החוצה , של עשייה , של הוצאת דברים לפועל, משימתיות, ראייה לוגית המחוברת לעולם החומר, פרקטית ויעילה מאוד , עם הרבה כוחות פיזיים.

כמובן ששתי האנרגיות הללו קיימות בתוכינו

בין אם אנחנו זכר או נקבה

אך הנשמה לא סתם בחרה להתגלם בתוך גוף נקבי או גוף זכרי, יש לכך משמעות עמוקה במסע שהיא ביקשה לעצמה כאן.

בתור ילדים חלקינו חווינו בבית אנרגיה זיכרית פגועה ופצועה ואנרגיה נקבית פגועה ופצועה , מה שגרם לנו לבנות בתוכינו תמונה מעוותת פגועה ופצועה לגבי האנרגיות הללו והתמונה הזו והמיומנויות שסיגלנו לעצמנו כדי לשרוד כשהיינו ילדים עדיין יכולה לנהל אותנו כמבוגרים, עלינו להתבונן על הדפוסים המעוותית הללו שנוצרו מתוך התמונה הפגועה והפצועה שראינו ולהבין שבאנו לתקן ולרפא דורות שלמים! כן, זה עד כדי כך גדול, גדול מעבר לסיפור שלנו, אם נלך אחורה זה תיקון של הסיפור שממנו הכל התחיל סיפור גן עדן , החטא הוא לא אכילה מעץ הדעת, החטא הוא ההאשמה ואי לקיחת אחריות , שהרי זה הבסיס לקשר בריא וכנה , לאפשר פגיעות ולומר שטעיתי .

והרי שהכל זה שיקופים אז גם אדם וחוה היו שיקוף אחד לשני כי הם אחד הרי, במקום לקחת אחריות ולהיות בחמלה , האשימו.. ואני לא מאשימה אותם , גם זו כנראה לטובה וגם זה חלק מהתכנית הגדולה , אז עכשיו יש לנו הזכות לא רק לדבר את התיקון הזה שהוא בוודאי התפתחות אדירה , אלא גם להתנהג אותו, לקחת אחריות על הרגשות שלי וגם לקחת אחריות על האנרגיה שבחרתי להתגלם בה בעולם, לרפא את האנרגיה הנקבית ולרפא את האנרגיה הזכרית, להבין שלכל אנרגיה יש את האכויות שלה ושהן משלימות אחת את השניה ומפרות אחת את השניה, אין יותר טוב, שניהם אחד שהוא טוב , השלום הזה מתחיל בתוכינו והגאולה זה ממש זה .

 היום ילדה אמרה לי בחוג ציור

כששאלתי ממה הכי נהינתם בחוג

"הכי נהינתי כשעשיתי טעות ואז בעצם ראיתי שזה דווקא רעיון יצירתי מה שיצא וזה לא טעות"

איך הפכנו את החלקה היקרה הזו של האמנות גם לתחרותית ? לביקורתית?

אני כאן כדי לרפא את זה

לגרום לילדים לחזור לעצמם

לקול האותנטי שלהם בעולם

לאהוב את עצמם ואת הדרך הייחודית שלהם בעולם!

ללמוד להקשיב פנימה

לדבר דיבור חיובי לעצמם!

היום בחוג שמעתי כל כך הרבה פעמים "אוי זה יצא לי מכוער, אוי שלך יותר יפה! אוף אני לא מצליחה"

שאלתי את הילדים מה הם היו אומרים לילד קטן שמראה להם ציור שלו? האם היו אומרים לו מילים כאלו?

"לא, היינו אומרים לו שהציור יפה"

למילים יש כח וחשוב שנלמד לדבר לעצמנו יפה , שלא נשווה את עצמנו לאחרים , כי אין דרך אחת לצייר כוכב או בית או אפילו עיגול.. ואם מישהו מלמד אותנו או מצייר ציור של כוכב למשל , זו רק דרך אחת לצייר כוכב ויש עוד לפחות מליון דרכים לצייר כוכב..

אז חשוב שנדבר לעצמנו יפה ובאהבה

ואם משהו לא מוצא חן בעיננו , ננסה לראות את היופי שבו , ננסה לתקן או כמו שאמרתי היום ויצא לי משפט ממש חרוזי:

מי שרוצה ללמוד לצייר

צריך לא לוותר על הדף כל כך מהר!

ובעצם .. לא לוותר על עצמנו

גם אם עשינו "טעות" יכול להיות שנגלה שזה הדבר הכי מופלא שקרה לנו, בזכות ה"טעות" יצא לנו ציור כל כך מיוחד שלא היינו יכולים לחשוב עליו לולא ה.."טעות".

וכמובן.. כמו בציור כך בחיים , או הפוך כמו בחיים כך בציור

ועוד דבר..

"יפה, הוא כל דבר שמביטים בו באהבה!"

זה משפט שמלווה אותי שנים

ואת זה גם לימדתי את הילדים בחוג, או אולי נכון יותר לומר הזכרתי להם.. כי הם המורים האמיתיים כאן

איזו זכות

תודה לך ה'

על רגעי חסד כאלו מתוקים ונעימים ללב שמזכירים לי שאני חשובה בעולמך

כל הרגשות:

32Sigal Amsalem, Lipaz Dadon Huri ו30 נוספים