סיפור אהבה 
כבר שבועות שלמים וחודשים שלא חשבה עליו..
כל כך ייחלה לרגעים האלו ..
של להיות חופשיה מהאהבה הזו
שלא נתנה לה מרגוע במשך 6 שנים.
"מדהים"
חשבה לעצמה
"בשנה השביעית, יצאתי לחופשי"
ובדיוק בשנה הזו סופסוף הצליחה לשמור שבת
וסוףפסוף מתוך אהבה , מתוך הבנה שזו מתנה עבורה.
היא פגשה אותו במדבר
וברגע הראשון שעינה פגשו בעיניו
עברה בה מחשבה מוזרה:
" זה אני .. בגבר!"
ומשם זה המשיך לקשר של חודש
כן.. סך הכל חודש
שהרגיש
כמו חיים שלמים.
בחיים היא לא הרגישה כך,
זה היה חזק ,
אפילו הרגיש חזק ממנה.
אחרי חודש,
הפחד הכי גדול שלה התממש,
הוא הודיע לה בטלפון
שהוא לא רוצה להמשיך..
שוב ושוב
היא ניסתה להבין למה?
אך ללא הצלחה..
הבכי נשטף ממנה.
לאחר כמה ימים ולמשך שנה שלמה,
היתה חוזרת מהעבודה
והבכי היה נשטף ממנה ללא מעצורים..
והמים ..
כל הדמעות הללו
באמת לא הצליחו לכבות את האהבה שבערה בה.
סימנים בלתי פוסקים הגיעו אליה
השם שלו הופיע בכל מקום,
וכך..
למשך 6 שנים
זה היה בא והולך,
מגיע כמו צונמי,
שלא שואל אותה,
מגיע בהפתעה
ונהרות של בכי היו נשטפים ממנה.
היא לא ידעה להסביר את הדבר הזה..
את האהבה הזו אליו..
המרחק הפיזי והעירפול בדבריו
בכל פעם שיצר קשר
רק העצימו את האהבה
וביחד איתה את התסכול והייאוש.
היא היתה מספרת לחברות שלה עליו
כאילו אחז בה דיבוק,
דיבוק של אהבה לא מהעולם הזה.
וכמה שהיא ניסתה לשחרר,
זה רק דבק בה יותר ויותר.
מה היא לא ניסתה?
אפילו יצאה עם חבר טוב שלו,
נתנה לו אבן שעליה כתובות מילים של תודה,=
ו..כמות השירים והמכתבים שכתבה לו ולא שלחה
היתה עצומה..
עד שיום אחד ,
אחרי שנים רבות,
היא החליטה שהגיע הזמן לשחרר..
לא אותו
אותה!
היא החליטה שהיא הולכת לשחרר את עצמה!
אבל איך?
איך עושים את זה?
ובכן..
היא החליטה שלסיפור כזה משוגע ,
דרושה החלטה משוגעת
היא ארזה את כל ביתה
ועברה לגור לידו.
ולא רק זה ..
גם החליטה לומר לו כן
כאשר הציע לה לעבוד איתו.
"אוי ואבויי ! מה עשיתי? למה אמרתי כן! איך אני אעבוד איתו, אני הופכת להיות מטומטמת לידו.. כל המילים נעלמות לי"
חשבה לעצמה..
אבל הרכבת כבר דהרה,
הובלה, ראיון עבודה, הכל קרה כל כך מהר שהיא אפילו לא הספיקה לומר שהיא רוצה לחשוב על זה..
וכך במשך 8 חודשים,
היא עבדה איתו,
כשבעצם..
העבודה האמיתית,
היתה העבודה שלה עם עצמה.
היא גילתה שהמיסתורין שלו שהיה ממרחק,
היה אף חריף יותר מקרוב.
היא גילתה שהוא בזוגיות
ןליבה התרסק שוב ושוב
ונכתש לאבק..
הי גילתה שזה בעצם לא ליבה שנשבר ונכתש,
אלא החומות שהיו סביבו...
וכמה דמעות נשטפו ושטפו אותה,
אינסוף דמעות ששטפו
את אבק החומות הללו החוצה ממנה.
היא גילתה שיש מושג כזה שנקרא להבה תיאומה.
והיתה בטוחה שהוא הלהבה התאומה שלה.
היא גילתה שכל מה שהיא רואה עליו זה בעצם היא..
כל הפחד שהיא רואה בו..
זה הפחד שלה.
כל הכעס שהיא כועסת עליו...
היא כועסת על עצמה.
ו.. כל האהבה שהיא אוהבת אותו...
היא בעצם
אוהבת אותה!
וכל הגעגוע הזה...
הוא בעצם געגוע אליה
היא גילתה שלא סתם היא הרגישה שהוא , זה היא בגבר..
שהוא נשלח אליה
כדי שתעשה שלום עם החלק הזכרי שבה
ועוד יותר
עם החלק הנקבי שבה.
היא גילתה שהיא שחזרה מולו
את המערכת יחסים שלה עם אמא שלה.
ועם אבא שלה.
וכמה שחשבה שהוא כל כך לא דומה לאבא שלה,
הסתבר שכן..
שהשיחזור שם של הדחייה והנטישה מול אבא שלה
ממש זהה למה שהיא משחזרת מולו
ושהוא..
משחק את התפקיד נהדר..
היא גילתה דברים שהיה קשה לה לגלות...
היא גילתה שהוא שם מסיכה,
שהוא לא מי שהוא מראה שהוא...
וכמה חשבה שהוא אמיתי.
והיא גילתה,
שהיא בעצמה היתה עם המסיכה הזו,
שהיא בעצמה לא היתה אמיתית.
וכמה חשבה שהיא אמיתית.
זה היה עבורה מאוד קשה לגלות את הדברים האלו על עצמה.
והיא נכנסה לחושך עצום של כעס , ייאוש ואכזבה מעצמה.
ושם בתוך כל החושך
היא גילתה את הילדה שבה
וכמה חמלה ורחמים על הילדה האהובה הזו,
שבעצם..
כל כך רצתה לשחזר את מה שראתה בבית,
כי זה מה שהיא מכירה,
כי ככה היא למדה לאהוב,
כי זה מה שלימדו אותה שאהבה.
היא גילתה שזו הילדה שבה,
היא
המפתח
לעצמה
והיא החלה להצמיח בתוכה אמא ואבא
חדשים..
שלא הכירה מעולם,
היא זרעה,
והשקתה,
וכך צמחו להם עלעלים חדשים
בגינת ליבה.
היא פינתה גם קוצים,
ובנתה לה גדר ושער
שיוכלו להיכנס בו
עם מפתח.
וכך..
היום אחרי ימים רבים שלא חשבה עליו,
נשמה לרווחה והרגישה חופשיה.
ותהתה לעצמה : " אולי באמת זה לא הוא..
ואולי בכלל לא אולי..
באמת זה לא הוא ,
זו אני,
כל הזמן הזה זו הייתי
רק אני "
היא הרגישה
שסופסוף
היא יכולה לכתוב את סיפור האהבה הזה
בשלמותו
התיישבה והקלידה את המילים: "סיפור אהבה"
וידעה בלבה שזו תמיד היא,
היא האהבה
ויבוא יום, לא רחוק
בו האהבה הזו שבה ,
תשתקף לה בצורה של אדם , של חבר, של בן זוג לדרך .
וזה יהיה סיפור אהבה אמיתי
כזה שצמח מתוך האהבה שלה לעצמה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה