טוב... אז איך בכלל להתחיל לכתוב את זה..
אין לי מושג גם למה זה קשה לי כל כך..
אז אני פשוט כותבת מה שיוצא ממני
בלי להנדס את זה או לחשוב אם זה יפה או שיווקי.. רק המילה הזו מכווצת אותי..
נושמת עמוק..
אני פשוט אספר בפשטות וזהו..
מאיפה להתחיל חחח.. איזו הקדמה עשיתי
אז.. כל החיים שלי ציירתי.. מאז שאני זוכרת את עצמי
זה היה כלי הביטוי הכי חזק שלי
היו תקופות שממש מיעטתי לדבר
וממש הרגשתי את זה בגוף.. מחנק בגרון, לסתות דרוכות וצרידות עד לכדי איבוד הקול ויבלות על מיתרי הקול..
האמנות בשבילי היתה כלי להוציא ולבטא את כל מה שהתחולל בתוכי..
לא זוכרת מתי זה קרה אבל מתי שהוא בשנות העשרים לחיי .. משהו השתבש.. איבדתי את חדוות היצירה ובכל פעם שכן התיישבתי ליצור, רק חשבתי מחשבות שמכוונות תוצאה: " איך זה יראה?" " האם יאהבו את זה?" " אולי אוכל למכור את זה?" "כמה לייקים אקבל?" וכל המחשבות האלו כיווצו אותי כל כך ופשוט כל מהלך היצירה פשוט.. סבלתי.. הייתי מכווצת וכל מה שכיוון אותי זו תוצאה חיצונית.. אני כותבת את זה וממש יכולה להרגיש את הגוש בגרון שהיה לי אז ואת הכיווץ בכל הגוף.
לפני כ..4 שנים בערך כשיצאתי לשבתון , אחרי 6 שנים בתור גננת במשרד החינוך התחיל אצלי תהליך של ריפוי היצירה.
ברור לי שכל הקולות האלו ששמעתי בתוכי, מכווני התוצאה ומלאי ביקורת עצמית הם משהו עמוק עוד יותר, משהו שעכשיו אני יודעת שקשור בחיווטים ישירים לאהבה עצמית ותחושת הערך שלי , לניקוי של שכבות ריצוי רבות, של הגעה לגרעין , לתמצית , לשורש הזה בתוכי של חדוות יצירה בלי שום מחשבה על העתיד, אלא רק תחושת הנאה וחיבור של הרגע הזה של הכאן ועכשיו, תחושה של משהו פשוט עובר דרכי כרגע ואני נותנת לו ביטוי ולא מנסה לביים אותו או להבין או להביע דעה, פשוט זרימה, נחל נובע..
גם המילים האלו נכתבות כך..
אז כך בערב אחד פשוט החלטתי שאני מציירת לעצמי בלבד, החלטתי שאני משחררת שליטה ומאפשרת את הזרימה הזו דרכי..
זה היה לי לא פשוט בכלל
הייתי בתקופה שבה לא עבדתי
זה כבר היה אחרי השבתון ולא היתה לי הכנסה
צפו לי המון חרדות ופחדים
על מה יהיה? מה אני עושה עם החיים שלי?
היה לי ברור שאני לא רוצה לחזור למשרד החינוך
היו ימים שלמים שמרוב חרדה הייתי יושבת ובוהה..
אט אט התחלתי לצייר
עם נס קפה, עם אדמה, עם צבעי מים..
ציורים מופלאים ומרגיעים
התחלתי לתלות אותם בביתי
וזה ממש השרה עליי רוגע
באחד הימים של החרדות על פרנסה ועל שאלות קיום
נזכרתי בפסוק :" השלך יהבך על ה' והוא יכלכלך"
הפסוק הזה ליווה אותי והרגיע אותי
החלטתי לפעול כך..
להשליך את כל יהבי על על ה'
מה זה יהבי? הכל.. רצונותיי, פחדיי, מחשבותיי.. הכל..
באחת הפעמים שבהן הלכתי להתבודדות לטבע שהיה ליד ביתי אז בצפון
בשיחה עם ה', תפילה
עלה מתוכי חידוש יקר לפסוק:
" השליכי יהבך על ה' והוא יכלכלך, הוא יכיל כולך, הוא יכול כל לך" 
הפסוק הכה יקר הזה עם החידוש המופלא מלווה אותי עד היום , כל כך מרגיע אותי ומזכיר לי מה לעשות כשעולות הקולות המלחיצים.. פשוט להרפות ולהשליך על ה' , לתת לו "להחזיק" את כל הארגזים האלו הכבדים והדמיוניים שאני מנסה להחזיק וקורסת תחתיהם באשלייתיות..
המשפט הזה מזכיר לי שמה שיש זה הרגע הזה בלבד ומה שיש באמת זה ה' יתברך בלבד! אין עוד מלבדו! הוא ברא אותי ואת העולם כולו וגם כך הכל ממנו.. עליי לשחרר שליטה ולא להפריע בזרימה הזו הטבעית שפשוט זורמת מבלי שאני אכוון אותה.. ככל שאשחרר ואפסיק "להפריע" כך הזרימה תהיה חלקה ונקייה יותר.
אז לקחתי את המשפט המופלא הזה ופשוט כתבתי אותו יפה על קרטון ביצוע, זה כבר קרה כאן בביתי שבדרום
והוא תלוי בביתי
לפני בערך חצי שנה רכשתי עט גרפי דרך האינטרנט ברגע של התלהבות..
כשהוא הגיע התלהבתי לעשר דקות ואז שכחתי ממנו כי זה הרגיש לי מסובך..
לפני בערך חודשיים
אמא היקרה שלי שלחה לי קישור לפסטיבל קומיקס שהתרחש אונליין בגלל הקורונה.. נכנסתי סתם מסקרנות
כשלפתע הייתי בשיעור זום עם אמן קומיקס
כשאני אומרת הייתי בשיעור.. אני מתכוונת שרק אני הייתי שם התלמידה
וכך קיבלתי שיעור פרטי.. נזכרתי בעט הגרפי ובחצי שעה הוא הסביר לי איך לתפעל אותו..
ממש התלהבתי והתחלתי לשרבט לעצמי ולהעלות כל מיני ציורים ומשפטים שיצרתי..
כשכתבו לי שרוצים לרכוש את הציורים שלי בתגובות
זה היה רגע ממש ממש משמעותי עבורי
זה מצחיק שתמיד רציתי למכור את האמנות שלי
ועכשיו .. רגע לפני שזה קורה, זה מפחיד אותי וגם מרגש
ויש בי חלק שרוצה לשמור את זה לעצמי
שזה סימן מופלא! אני אוהבת כל כך את האמנות שעוברת דרכי! והיא קודם כל לפני הכל עבורי
ועכשיו מגיע רגע מאוד מרגש עבורי..
זה ממש סוג של לידה..
חשבתי על זה שממש קשה לי לפרסם שאני מוכרת את הציורים
וכנראה יש שם המון סיבות
אבל אני יודעת שאחת מהן היא לפתוח.. לחלוק מהלב שלי לעולם
ומה שהכי מרגש אותי בלידה הזו
בפתיחת שער הזו
היא שאני מדמיינת לעצמי נשמה יקרה הנמצאת בגוף של נקבה או זכר, שוכבת על הספה בביתה ומביטה בציור ובכתוב ונושמת לרווחה.. נרגעת ונזכרת שהיא אהובה ומושגחת.
וזה עושה לי כל כך טוב בלב, המחשבה הזו..
אז.. תכלס גם את הפוסט הזה כתבתי בשבילי
בשביל רגע להבין את עצמי קצת יותר
ולהכיל את כל הרגשות שיש לי
בהקשר של להביא את עצמי עוד לקדמת הבמה
ולומר, להצהיר, להודיע ש..
אני פותחת את השער
ואני מתחילה למכור את האמנות העוברת דרכי !
אהההההההההההההה!!!!!!!
זה לא פשוט.. ופשוט זו זמנית.. איזה קטע!
העסק שלי נקרא: דרכי. אמנות טובה באמצע הדרך
ועכשיו יש לי פחד עצוםםםםם
"מה לכתוב כאן את המחיר? .. זה יהרוס את כל הפוסט מלא הרגש!"
אז יאללה!!! אני הולכת על זה!
גם ככה שום דבר לא בשליטתי
מה שיהיה יהיה!
הבאתי את עצמי הכי חשוף כאן!!
ציורי נשמה כך קראתי להם
בגודל של 50X50 על קאפה
במחיר היכרות נעים של 121 ש"ח
וזהו..
אני לוחצת על פוסט
וזוכרת לנשום תוך כדי
ולהזכיר לעצמי: השליכי יהבך על ה' , הוא יכלכך, הוא יכיל כולך, הוא יכול כל לך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה