פתאום כך משום מקום הוא מגיע..
ואני ממשיכה כרגיל
ובלי לשים לב מתעלמת ממנו..
הוא מתיישב לי על הכתפיים
ולאט לאט
מתלפף סביב צווארי
"נו.. " הוא אומר..
"את צריכה להספיק!!!"
"אין זמן!"
" נו!! תעשי! תדברי! תעשי משו!! נו ! יש לך כל כך הרבה מה לתת! "
ואני..
לא מזהה אותו
אני מסתכלת לרגע
ושואלת: " מי אתה?"
"אני..?"
"כן.. אתה! מי אתה?"
הוא מתבלבל לרגע..
"אממ.. אני זו את.. החלומות שלך.. אממ.. אני רוצה בטובתינו"
אני מתקרבת אליו
ואומרת..
" לא.. אתה לא אני..
אתה חלק ממני..
חלק לחוץ ומלחיץ..
אתה חמוד
אתה יודע..
ממש!
אבל אני יודעת גם
שזה לא באמת אתה..
זו תחפושת..!"
הוא בהלם..
הוא יורד מהצוואר שלי ומתיישב על הרצפה..
ומתחיל לבכות..
"רק רציתי שיהיה לך טוב.. את לא זזה.. את פשוט לא בקצב!! תראי.. תראי את כולם.. את לא רואה שכולם עוקפים אותנו!! ויש לך כל כך הרבה לתת! ואיזה תחפושת.. זה בכלל לא תחפושת!!! זה אני! זאת את!!!"
אני נושמת..
מתיישבת לידו על הרצפה
ומלטפת את ראשו
"אני מבינה..
תודה.. וסליחה שלא האמנתי לך.. אני אוהבת אותך ילדה אהובה שלי.. אני כאן
אני כאן איתך! לנצח!
אין אחרי מי לרדוף
אין את מי לעקוף
זו אני ואת כאן רק שתינו
מה יהיה לך הכי נעים עכשיו?"
לפתע היא מורידה
את התחפושת..
מושכת באף.. ובעיניים דומעות
אומרת לי..
"חיבוק.."
אני מחבקת אותה
ולוחשת לה
"אהובה שלי, אני אוהבת אותך כל כך!"
"תודה אמא.." היא אומרת
"גם אני ..גם אני אוהבת אותך הכי הכי בעולם!"
💓