היום פגשתי את החלק האינטנסיבי, השתלטן וצמא לתשומת לב שבי..
הוא הופיע מולי דרך ילדה
שבחוג שלי
מזמן לא ראיתי אותו
והאמת.. שבכלל לא התגעגעתי
הילדה ניסתה להשתלט על השיעור
ורק רצתה לדבר
רצתה להיות הכי בולטת
ופשוט לא עיניין אותה שיש עוד בנות בשיעור
היתה תחושה שפשוט המשימה שלה
היא להוציא אותי משלוותי
היו בי שני קולות
קול אחד שרצה להעמיד אותה במקום
ולהתחיל להסביר לה למה חשוב לתת לכולם להתבטא
וקול שני רך יותר שהבין אותה, הבין את הצמא שלה
הקשתי לשניהם ומצאתי את האיזון
המשכנו בתרגיל החימום (תאטרון)
ותוך כדי אמרתי לכולן
שחשוב להיות בהקשבה
לתת לעוד בנות להשתתף
זה חלק מלהיות שחקנית
זה להבין שיש איתנו עוד שחקנים על הבמה
לפינאלה של השיעור
כמו בכל שיעור
היא גם מוסיפה קצת מניפולציה רגשית
על כך שהבנות שרות שיר מעולה על החוג שהיא המציאה והן שינו את התנועות וזה לא נעים לה..
אמרתי לה שאני מבינה אותה , אבל זה מה שקורה שבן אדם מוציא יצירה החוצה, אנשים יכולים לשנות אותה.. אבל אני לא יכולה לומר להן להפסיק לשיר, זה שיר משמח וכיפי וחשוב שהיא תראה את הטוב, הן לא עושות משהו פוגע בכוונה.
היא לא היתה מרוצה מהתשובה שלי..
ועכשיו.. שאני חושבת על זה
נראה לי שבפעם הבאה
אני פשוט אחבק אותה
זו התשובה הכי טובה שיש <3