כמה הילדה שבי
דיברה.. ודיברה ודיברה..
ו.. למדה להצחיק ו.. לעניין
וגם כשנגמרו המילים
היא מצאה מה לומר
כדי לעייף..
כדי שכולם יהיו עייפים כבר ולא יהיה כח לריב
כדי שיהיה שקט בבית
אז היא למדה לדבר מלאאא מלאאא מלאאא.. בקושי לקחה אוויר בין מילה למילה.. בין סיפור לסיפור..
כדי שיהיה שקט! כדי שיהיה שלום!
אבל את מה שהיא רצתה באמת לומר היא השתיקה..
פחדה להשמיע את קול האמת שביעבע בה שנים..
עד שיום אחד הקול הזה יצא החוצה!
הוא רצה לצאת בצעקה
אבל הפחד כיווץ את מיתרי קולה ובאומץ רב היא אמרה במשפט אחד ועצמתי את מה שרצתה שנים לומר והשתיקה: "די! " היא אמרה בקול קטן אך גדול!
הזיכרון הזה צף לי השבוע
כשיצאתי לדייט
והבחור רמז לי שאני מדברת יותר מידי..
יותר נכון אחרי ששמתי לב שהוא לא מקשיב.. ואמרתי לו בכנות אז הוא אמר בקול ביקורתי ממש!
נעלבתי.. נפגעתי..
ומה שהיה מדהים הוא שלא ביטלתי את ההעלבות שלי..
כי הרבה פעמים בחיים מיהרתי להצדיק את מי שמולי מתוך ריצוי ומתוך מקום שמהר מהר יהיה שלום.. וקרה שהמון פעמים נטשתי את הילדה שבי, נתתי לה להרגיש אשמה וטיפשית על כך שהיא נעלבה או נפגעה..
אז הפעם..
הייתי איתה ממש
הבנתי אותה
וכשהיא מעט נרגעה
ניסיתי להבין מה קרה?
הייתי גם האמא וגם הילדה
ואז היא פשוט סיפרה לי
שזה מה שקורה לה
במיוחד מול בנים
שזה מה שהיא למדה
ככה היא למדה להרגיע את אבא שלה.. להסיח את דעתו מהכעס.. היא פשוט דיברה ודיברה ודיברה.. זו היתה ההגנה שלה..
אז חיבקתי אותה חזק חזק וכל כך התרגשתי שהיא סיפרה לי את זה..
תודה לך ילדה אהובה שבי
אני רואה אותך
אני מבינה אותך
אני אוהבת אותך
עכשיו דעי שאת אהובה ומוגנת הרפי מהתפקיד שלקחת על עצמך והשמיעי קול האמת שבך
באהבה!
נשמי עמוק
אין כל סכנה בשקט
דברי לא מתוך פחד והגנה
דברי מתוך נשמתך💗 אהבה!