"אל תשכחי" אני אומרת לעצמי.. תוך כדי שאני יוצאת מן המקלחת
משננת לעצמי מה שרציתי לכתוב לו.. על זה שאני סלחתי אבל הילדה שבי.. היא עדיין כועסת..
ואולי... פתאום אני תוהה לעצמי, את מפחדת לשכוח
כי מה יקרה אם אשכח את כל מה שהיה?
"זה מסוכן" היא לוחשת לי הילדה שבי..
"אם תשכחי, זה עלול לקרות לך בלי שתשימי לב"
ואני בוכה איתה..ומסדירה נשימה..
אני הבוגרת כבר יודעת שאין מה לפחד
"אני אוהבת אותך , ילדה שבי, אני שומרת עליך עכשיו, עכשיו אני כבר גדולה כדי לשמור עליך.. הרפי אהובה שלי, הניחי עליי ראשך, עכשיו זה הזמן שלך להרפות, לשחרר הכל לרוח.. מותר לך הכל.. מותר לך לזכור ולשכוח, מותר לך לכעוס ולסלוח.. ומותר מותר לך לאהוב .." אני אומרת לה ומלטפת את ראשה..
והנה עוד ילדה בי מופיעה ..
היא תינוקת , בת כמה ימים..
והיא רואה הכל..
ואני שם מביטה בה באהבה
מקלחת אותה באהבה
היא יודעת , היא זוכרת למה הגיעה הנה
אני מחבקת אותה ומביטה בה עמוקות
מזכירה לה שבחרנו לבוא אל הסיפור הזה
והיא מחייכת ויודעת שאנחנו מעל הסיפור
מרגיעה אותי
ואני מרגישה את תשובה: והגוף...מה איתו?
הגוף זוכר,
הגיע הרגע לטפל בגוף...
שנוכל לזרוח דרכו
<3