לסלוח מהר מידי..
כן.. יש כזה דבר
רק לא להישאר שם עם הכאב, לא להיות שם רגע עם הדימום.. עם הפצע הפתוח שמבקש רגע שנסתכל עליו וננשום עמוק..
שרגע גם נכעס..
רק לרגע..
לתת לכל הכאב הזה את המקום שלו..
ולהוציא הכל!
לצרוח ולבכות ולהשתולל
ולא לביים ולצמצם ולהשתיק
לתת ביטוי לכאב הזה
ביטוי מלא ולא ליד..
הצרידות שהגיעה אליי היא לא סתם.. היא זרקור שבא להאיר לי.. להאיר לי נקודות שבהן כעסתי מאוד ,שכאבתי מאוד,שנפגעתי מאוד והחלקתי.. לא אמרתי הכל, רק קצת.. כל פעם קצת ורק "ליד" ורק מה שמתאפשר ורק מה שנראה לי שיכול להתקבל בצד השני.. בעדינות כזו מתחשבת..
מתחשבת במי?
בצד השני
הנה עוד צורה של ריצוי שמתחפשת ל"התחשבות"
ואיפה אני?
איפה ההתחשבות בי?
בילדה שבתוכי
שנפגעה
שכאובה
שכעוסה..
ואני מיהרתי כמו "אמא טובה" לומר לה: "לא קרה שום דבר.. הכל בסדר.. הנה הנה בואי נסלח.. זה הכל מדויק ולטובה"
נכון.. הכל מדויק ולטובה
גם הכעס והכאב של ילדתי האהובה, גם הוא לטובה
ומי יקשיב לה אם לא אני בעצמי?
מי יחבק אותה כשהיא צועקת וצורחת, משתוללת מכעס.. מי אם לא אני בעצמי?
אז סליחה ילדתי האהובה
סליחה שהתחשבתי באחר לפניך.. סליחה שמיהרתי לסלוח לאחרים..לפני שהייתי נוכחת עם הכאב והכעס שלך..
סליחה אהובה שלי, ילדה שלי שבי.. שבליבי!
תודה שאת מעירה אותי ומאירה לי את הדרך אליך חזרה..
אני אוהבת אותך 💞
כאב הוא הזדמנות להרפא
💞תודה💞