הכלה.. ומינונים
מתי זה יותר מידי?

כשמישהו מדבר אלינו לא יפה
יותר קל לנו לעצור אותו
מאשר כשמישהו מרעיף עלינו מחמאות (לפחות מקווה כך..)

הרבה הרבה הרבה יותר כיף לנו לתת מחמאות
מאשר לקבל.. (בתור אחת שמאווודד אוהבת לתת מחמאות)
למעשה.. זה הרבה יותר קל לתת!

אז..
כשמישהו מעריף עלינו מחמאות
וכבר קשה לנו להכיל
מה אפשר לעשות.. במקום לכעוס על עצמנו על זה
שאנחנו לא יכולים יותר להכיל את המחמאות..?

* קודם כל להבין..
שהוא מחמיא בעצם לעצמו דרכינו.. אנחנו משקפים לו חלקים מתוכו.

* ללמוד בעצמנו על התיבלון והמינון המיוחד של המחמאות שנעים וטעים לנו לתת ולקבל, אם שמים יותר מידי זה כבר לא טעים ואין חשק לעוד..

* והכי קשה.. פשוט לבקש ולשים גבול, לומר תודה ולספר על כך שקשה לנו להכיל, לספר על התחושות שלנו ולא להאשים את הצד השני..

וכאשר אנחנו בצד המרעיף מחמאות..
לדעת להרגיש מתי אנחנו מוכלים!
מתי המים שאנחנו משקים מחלחלים
ומתי הם כבר מציפים
לעצור לפני שמציף,
לא כדי לרצות את הצד השני,
כדי להיות מוכלים ולא מכלים את האנרגיה המדהימה הזו שזורמת דרכינו..
להיות קשובים לזרימה הטבעית
הלוא..
כאשר יש סלע בדרכם של המים הם לא חודרים לסלע
אלא ממשיכים לזרום מסביב ולכיוון אחר..
כך גם אנחנו..
והמים שעוברים דרכינו
<3