בשבוע האחרון
צפו ועלו בי כל מיני זיכרונות
אלו היו בעיקר זיכרונות כואבים
שמזמן מזמן לא חשבתי עליהם
זה קרה כשחשתי כאב ועייפות
מהוירוס שביקר אצלי..
הזיכרונות צפו
וממש ממש הפתיעו אותי
לא הבנתי מאיפה הם הגיעו בכלל..
אבל ..
התמסרתי אליהם
והיה לי עצוב
בכיתי על עצמי
על עצמי באותם הזיכרונות
ויחד עם דמעות העצב וכאב
המלוחות
התערבבו להם דמעות מתוקות
של התרגשות
על הדרך שעברתי
על האומץ ועל הדרך שבה התמודדתי
על המתיקות והאופטימיות..
ואז גם חייכתי
עם כל הבכי
ופשוט הרגשתי הודיה גדולה
על כל המסע המופלא הזה כאן
על הזכות להרגיש!
על הזכות לחיות באמת!
צפו ועלו בי כל מיני זיכרונות
אלו היו בעיקר זיכרונות כואבים
שמזמן מזמן לא חשבתי עליהם
זה קרה כשחשתי כאב ועייפות
מהוירוס שביקר אצלי..
הזיכרונות צפו
וממש ממש הפתיעו אותי
לא הבנתי מאיפה הם הגיעו בכלל..
אבל ..
התמסרתי אליהם
והיה לי עצוב
בכיתי על עצמי
על עצמי באותם הזיכרונות
ויחד עם דמעות העצב וכאב
המלוחות
התערבבו להם דמעות מתוקות
של התרגשות
על הדרך שעברתי
על האומץ ועל הדרך שבה התמודדתי
על המתיקות והאופטימיות..
ואז גם חייכתי
עם כל הבכי
ופשוט הרגשתי הודיה גדולה
על כל המסע המופלא הזה כאן
על הזכות להרגיש!
על הזכות לחיות באמת!
*תמונה ישנה מלפני שש שנים.. זה היה רגע משמעותי ממש... כואב ומרגש, סוג של לידה מחדש..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה