חורבן מלשון ח.ר.ב
חרב שחותכת
שמפילה..
אין כאן שלב של הכנה
אלא של משהו חד וחותך!
ואם נחשוב רגע על חורבן בית המקדש
נבין
שכל מה שבחוץ
התחיל ממשהו בפנים
ה"בחוץ" הוא התוצאה הסופית של ה"בפנים"..
מתי משהו חרב מבפנים?
הוא חרב כשכבר אין מה שיתמוך בו
אין לו למה לעמוד
אין לו למה לקום ..לזרוח.. לחיות..
בזכות מה אנחנו קמים,זורחים וחיים..
בזכות האהבה
אהבה טהורה
ללא תנאי
כזו שמחברת..
ובאופן קסום שאינו מפתיע.. אבל כן מפתיע ומרגש כל פעם מחדש..
האותיות של חרב
הן בדיוק האותיות של חבר
אם חרב מנתקת
חבר היא המחברת
ומלאכת החיבור היא מלאכת מחשבת
היא חיבור של חלקים חלקים בתוכנו
של רסיסים שנותקו שהתנפצו ..
היא מלאכת חיים
שנעשית מתוך חיבור
מתוך אהבה
מתוך בחירה כל רגע מחדש
לחבר מבפנים
שישתקף בבחוץ
שיתחבר הפנים לבחוץ
שמתחברים
עוד ועוד חלקים
ובונים יחד מחדש
את הבית המקודש ביותר
ואחריו כאדוות והדים ייבנו עוד בתים מקודשים ויחברו יחד
לאחד המקודש שאנחנו 💗