אני זוכרת את הרגע שראיתי את האסלה המצויירת בחנות..
כמה תיסכול הרגשתי באותו הרגע!
ציירתי את הרעיון הזה כמה שנים קודם לכן
ולא עשיתי איתו כלום
לא רק שלא עשיתי איתו כלום
שמרתי אותו בסוד!
כאילו זה פטנט עולמי
חח
ומאז..
היו לי רעיונות מופלאים הרבה יותר מאסלה מצוירת..
הגיעו אליי תובנות והבנות מאירות , מופלאות, מדהימות ומשנות חיים!
ואני..
שוב שמרתי אותן לעצמי
שמרתי כי לא רציתי לבלוט
רציתי שאחרים ירגישו טוב לידי
הרגשתי שאם אספר את מה שהגיע אליי
אתפוס את כל הפוקוס
ומי אני שאתפוס את הפוקוס..?
ובכלל למה זה טוב?
זה בטח יגרום לאנשים לקנא בי
אויי ואבויי!! רק לא זה!
זה היה הפחד העמוק שלי!
וכך..
עברו להם הימים
ושוב נתקלתי ברעיון שחשבתי עליו
ובעוד תובנה שהגעתי אליה
והתיסכול גבר וגבר!
למה לא אמרתי? למה לא הוצאתי אותו החוצה לאור?
אוףף.. כמה תיסכול!
והפחד שלי שיקנאו בי.. גרם לי לקנא במי שהוציא את הרעיון.. בעצם זה היה רק שיקוף לכעס שלי על מקום בתוכי שחסם אותי מלהוציא..
הרגשתי שזה הרעיון שלי!!!
התובנה שלי!!!
שלי! שלי שלי!!!
ואיך? איך גנבו לי? שתו לי, לקחו לי? איך נתתי לזה לקרות?!!!
ואז הגיעה תובנה עמוקה ששפכה אור על כל אלו..
לא המצאתי שום דבר
אנחנו לא ממציאים שום דבר
שום דבר, שום דבר אינו שלי, אין כזה דבר "שלי"!
הכל ,הוא של כולנו, של כולנו ביחד! כי אנחנו אחד!
יש מידע אינסופי שמרחף מעלינו.
וכשהוא מזהה צינור פתוח (אנחנו) הוא נכנס ועובר דרכו
אם הצינור פתוח רק מכיוון אחד
הוא יתמלא ויתמלא, אך יעלה עובש! (תיסכול)
ולמה?
כי הוא(הצינור) לא מוציא.. הוא חסום מהצד השני..
המצב הבריא והטבעי שלנו הוא להיות צינור פתוח משני הכיוונים!
כל מה שרוצה להגיע אלינו, רוצה לצאת דרכינו!!!
דרך מילים, מעשים, יצירה, התנהגות.
כל מה שרוצה לעבור דרכינו הוא אור ואהבה!
כשאנחנו לא נותנים להם לעבור אז נוצר עובש, נוצר תיסכול, נוצרת שנאה, נוצר כעס..
זוהי מהותינו הטבעית להיות צינור פתוח משני הכיוונים
ולאפשר לאור המרפא הזה לעבור דרכינו לעולם!
תודה !!!! תודהה!! תודההה!!
תודה לך אור יקר שבחרת לעבור דרכי עכשיו במילים אלו
ותודה על הצינור המופלא שאני שחותר כל הזמן להמיס את החסימות ולאפשר לאור לזרום בקלות ובאהבה
כמה תיסכול הרגשתי באותו הרגע!
ציירתי את הרעיון הזה כמה שנים קודם לכן
ולא עשיתי איתו כלום
לא רק שלא עשיתי איתו כלום
שמרתי אותו בסוד!
כאילו זה פטנט עולמי
חחומאז..
היו לי רעיונות מופלאים הרבה יותר מאסלה מצוירת..
הגיעו אליי תובנות והבנות מאירות , מופלאות, מדהימות ומשנות חיים!
ואני..
שוב שמרתי אותן לעצמי
שמרתי כי לא רציתי לבלוט
רציתי שאחרים ירגישו טוב לידי
הרגשתי שאם אספר את מה שהגיע אליי
אתפוס את כל הפוקוס
ומי אני שאתפוס את הפוקוס..?
ובכלל למה זה טוב?
זה בטח יגרום לאנשים לקנא בי
אויי ואבויי!! רק לא זה!
זה היה הפחד העמוק שלי!
וכך..
עברו להם הימים
ושוב נתקלתי ברעיון שחשבתי עליו
ובעוד תובנה שהגעתי אליה
והתיסכול גבר וגבר!
למה לא אמרתי? למה לא הוצאתי אותו החוצה לאור?
אוףף.. כמה תיסכול!
והפחד שלי שיקנאו בי.. גרם לי לקנא במי שהוציא את הרעיון.. בעצם זה היה רק שיקוף לכעס שלי על מקום בתוכי שחסם אותי מלהוציא..
הרגשתי שזה הרעיון שלי!!!
התובנה שלי!!!
שלי! שלי שלי!!!
ואיך? איך גנבו לי? שתו לי, לקחו לי? איך נתתי לזה לקרות?!!!
ואז הגיעה תובנה עמוקה ששפכה אור על כל אלו..
לא המצאתי שום דבר
אנחנו לא ממציאים שום דבר
שום דבר, שום דבר אינו שלי, אין כזה דבר "שלי"!
הכל ,הוא של כולנו, של כולנו ביחד! כי אנחנו אחד!
יש מידע אינסופי שמרחף מעלינו.
וכשהוא מזהה צינור פתוח (אנחנו) הוא נכנס ועובר דרכו
אם הצינור פתוח רק מכיוון אחד
הוא יתמלא ויתמלא, אך יעלה עובש! (תיסכול)
ולמה?
כי הוא(הצינור) לא מוציא.. הוא חסום מהצד השני..
המצב הבריא והטבעי שלנו הוא להיות צינור פתוח משני הכיוונים!
כל מה שרוצה להגיע אלינו, רוצה לצאת דרכינו!!!
דרך מילים, מעשים, יצירה, התנהגות.
כל מה שרוצה לעבור דרכינו הוא אור ואהבה!
כשאנחנו לא נותנים להם לעבור אז נוצר עובש, נוצר תיסכול, נוצרת שנאה, נוצר כעס..
זוהי מהותינו הטבעית להיות צינור פתוח משני הכיוונים
ולאפשר לאור המרפא הזה לעבור דרכינו לעולם!
תודה !!!! תודהה!! תודההה!!
תודה לך אור יקר שבחרת לעבור דרכי עכשיו במילים אלו
ותודה על הצינור המופלא שאני שחותר כל הזמן להמיס את החסימות ולאפשר לאור לזרום בקלות ובאהבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה