בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ
והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום
ורוח אלוהים מרחפת מעל פני המים
ויאמר אלוהים ויהי אור
ויהי אור!

הפיסקה הזו היום עלתה בתוכי..
מרגישה כך.. תוהו ובוהו
והצעד הזה של "ויהי אור" הוא החלטה . התחייבות. נוכחות.
שתי המילים הללו הן עולם הוא מלואו..
הן רגע של הברקה . הארה. השראה
ולא בחשיבה
לא בעשייה
בדיבור
ויאמר..
כמה חשוב לנו להוציא ולומר את הדברים שרוצים לעבור דרכינו..
האור הזה ..רוצה לעבור דרכינו
זה טבעו
לשם כך הוא קיים מאז ומתמיד
ואנחנו בחוצפתינו "עורכים" אותו..
מנסים להוסיף לו תפאורה..
מבקרים אותו..
עושים שינויים לפי דעתינו..

דעתינו לא חשובה כאן
היא מפריעה
יש לה תפקיד אחר לגמרי..
דעתינו חשובה אחרי שנתנו לאור לעבור דרכינו..
ככה איך שהוא טהור ונקי!

וזה קשה..
למה זה קשה?
כי יש לאור הרבה מחסומים לעבור
חומות ברזל שאנחנו בנינו בעצמינו
שבאמת עזרו
היינו צריכים את החומות הללו כדי להגן ,כדי לשרוד.. הן באמת היו טובות..
אבל עכשיו..
עכשיו הזמן להמיס אותן חזרה לחומר הגולמי שלהן שהוא אהבה..
כדי לתת לאור לזרום בקלות דרכינו.
החומות היו גלגלי עזר ועכשיו אנחנו כבר לא זקוקים להם..

וכשאני מדברת אליכם..
אני בעצם מדברת לעצמי לכל החלקים שאתם מייצגים לי מתוכי..
תודה שאתם כאן כדי לשקף לי את כל חלקיי..
אני כאן כדי לשקף לכם
חלק מתוככם..
💗💗