את פוסעת על השביל 
ושוב את נזכרת ומזכירה לעצמך כמה הכל הוא תפאורה
הכל.. הכל.. הוא ראי של עולמך הפנימי
ואם תיראי פתאום אישה פוסעת לה בפארק ברגליים יחפות.. תהי לך ודעי לך שהיא גם ממך יצאה.. היא שיקוף שמתוכך יצא ואת גם .. 
את שיקוף לה..
והקול מדבר עם הכל בשפה המיוחדת
במן שפה סודית וקסומה שרק הנשמה מבינה
והמוח תוהה לו ומסתכל בעיניו הסקרניות הבוחנות
מעלה מתוכו זיכרונות .. מחשבות וגם פחדים..
והלב.. הלב הוא יודע לאן ללכת
הוא המעיר אותי משנתך אל העולם
אל המראה הגדולה שבה את מביטה
ומתוכה משתקפים לך חלקים וחלקיקים
ואת אוספת אותם ברכות .. בסבלנות.. בשלווה.. בהתמסרות ובאהבה.. ומהרהרת לי ומתייעצת עם הנשמה .. היכן החלק הזה בך .. ומניחה אותו בעדינות כזו ומחייכת.. וממשיכה כך מלאת אמונה עם עיניים נוצצות וחיוך שבוטח..
והנה.. מי זה שם קרב אליך?
זה עוד חלק שמגיע לקראתך..
ואת ..בידיים פרושות מחבקת את כל שהיה את כל שיהיה ואת שהווה..
את הרגע הזה על השביל שהוא רק בשבילך