דפים

יום שישי, 22 בדצמבר 2017

הרבה תובנות חדשות וישנות הגיעו אליי השבוע והתקבצו לפאזל מרגש..
משתפת אתכם באהבה גדולה לאחד שאנחנו 
1. נתינה בכלל ונתינת אהבה בפרט היא רק לצורך הנתינה ולא לצורך הקבלה, היא אינה תלויה בדבר ואין לעשות התחשבנויות על כמות האהבה והנתינה.
חשוב מאוד להיות בהקשבה לאדם שלו אנו נותנים.. לראות כמה הוא יכול להכיל, אם אנחנו לא יודעים, אז חשוב שנבקש עזרה בהבנת הגבול.
***דוגמא ויזואלית להסבר: אם יש לנו קנקן מים שאנחנו מאוד רוצים למזוג ויש רק כוס קטנה.. על אף הרצון הגדול שלנו למזוג את כל הקנקן , נתחשב בכך שיש כוס קטנה, שכן אם נשפוך את כל הקנקן , הכוס תוצף וכל ה"נתינה" שלנו הלכה לאיבוד וגם גרמה להצפה.
2.הקשבה פנימית לקול האמת שבתוכי, נאמנות לעצמי היא הכרחית וחשובה , כי כשאדם אינו נאמן לעצמו הוא נוטש את עצמו (היפוך של ש.ט.נ הוא נ.ט.ש ), חשוב שכל אדם יהיה נאמן לעצמו ולמי שהוא.
***דוגמא ויזואלית להסבר: אנחנו מחוברים אחד לשני כמו פאזל, כל חלק יכול להיות אך ורק החלק שהוא! אם ינסה להיות חלק אחר הוא יקלקל את הפאזל, לכן כשכל אחד הוא החלק שהוא , מאפשר לחלקים שסביבו להיות החלקים שהם!
3.יש לכולנו מערכות הגנה שנוצרו מכל מיני תקופות בחיים.. מהילדות בעיקר, מערכות ההגנה הללו הם כמו שריון\ חומה שבאמת הגנה עלינו, אך אנחנו סוחבים אותה מתוך הרגל למקומות שכבר אנחנו לא זקוקים להם.
***דוגמא ויזואלית להסבר: זה כמו להמשיך ללכת עם קסדת אופנוע אחרי שכבר יורדים מהאופנוע.. זה כבר לא משרת ולא רק זה.. זה גם חוסם אותנו!
4. ריצוי.. אם אנחנו מרצים אדם אחר, אנחנו מנסים לנחש מה יעשה אותו מאושר.. לא בטוח שזה מה שירצה אותו..אנחנו מבטלים את החלק בתוכינו שרוצה לרצות אותנו, שבעצם זה כל המהות שלו.. לרצות אותנו, רק אנחנו יודעים מה ירצה אותנו.. (במקרה שבו אנחנו מחוברים לעצמנו) אם התרגלנו לרצות אחרים.. לא נדע מה ירצה אותנו ונחטיא את המטרה שלשמה נוצרנו.. מלשון חטא.. אני קיבלתי את זהר על מנת לרצות אותה, כל אחד קיבל את עצמו על מנת לרצות אותו ולאהוב אותו ולגלות מי הוא. ואם נתרכז במה יהיה טוב לאחר, פספסנו את המטרה.
***דוגמא ויזואלית להסבר: אם כל אחד יקבל 5 קרשים למדורה שלו ויחלק אותם לכל מי שיבקש לא תהיה לו מדורה, אך אם הוא יבעיר את המדורה הוא יוכל לחמם באורו הרבה אנשים, יותר ממצב שבו חילק רק 5 קרשים ואחר כך יצטרך לקבץ קרשים מאנשים אחרים.
5. אנחנו עושים הכלללל כדי לא להיפגע ואז אנחנו גם נמנעים ולהתחיל לצעוד..
אם נשחרר את המקום שרוצה לשלוט וחושב שהוא יודע הכל וחושב שהוא פיצח את הנוסחא איך לא להיפגע.. נשחרר ונאמר לעצמנו.. יצאנו לטיול הזה שנקרא "החיים" ווואלה.. אין זו הפתעה שלפעמים ניפול, זה חלק מהדרך וגם זה משהו טוב, אפילו שמצטטיר לנו שזה לא טוב, זה כן!
אם ילד קטן היה מוותר על הרצון ללכת, אחרי חמש.. עשר.. עשרים פעמים שנפל, אף אחד מאיתנו לא היה הולך..
אז כן.. אלו החיים, זה טיול , טיול מדהים ברחבי עולמינו הפנימי שמשתקף לנו מבחוץ , וכן אנחנו ניפול וכן זה לטובה , נשאף להגיע להר ונדע שהדרך היא החשובה , נמלא ליבינו בתקווה ושמחה על הכל ונודה על כל צלקת שהרווחנו ביושר שלימדה אותנו עוד קצת לאהוב את עצמנו ולימדה אותנו שאנחנו בסך הכל אהבה שהתנפצה למיליון רסיסים וגם היא תתאחה לאחת, צעד אחר צעד , בכל רגע ורגע ...
שבת שלום 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה