לאט לאט..
אני מסכימה להסתכל יותר ויותר לאמת בעיניים..
וזה קשה..
אבל זה שווה !
האמת משחררת.. ויותר קשה בסופו של דבר לשקר לעצמינו..
היום עברתי ליד רפת..
וזו לא היתה רפת שכיף לראות כמו בספרי ילדים
הפרות שכבו על ערמות של הצואה של עצמן..
והיה לי עצוב..
עצוב ממש..
עמדתי והתבוננתי בהן
למרות שיכולתי לעצום עיניים וללכת מהר לפני שהאמת תגיע אליי
אבל הפעם בחרתי להישאר..
להסתכל..
הסתכלתי עליהן .. פרה אחת ניגשה לעברינו הוציאה את ראשה מעבר לגדר הברזל ..
ביקשתי ממנה סליחה..
סליחה שאת צריכה לסבול ככה בגללינו.. סליחה שאכלתי שוקולד לפני רגע.. אני לא יאכל יותר שום דבר חלבי.. סליחה! אני מצטערת.. אני אוהבת אותך..
ואז קרה דבר מופלא..
הפרה הביטה
והיה נראה שהיא ממש מקשיבה
זלגו לה דמעות.. !!!
היא בכתה..
היא התרגשה..
זה היה רגע מדהים!
היא דחפה את ראשה נמוך יותר בגדר הברזל כדי שאלטף אותה..
כאילו אומרת לי: אני סולחת.. אני אוהבת אותך..

הלוואי שנפסיק להתעלל בבעלי חיים..
הלוואי שנחיה איתן יחד באהבה..
כמה טוהר ואהבה יש בהן..
כמה קשה לנו להביט באמת הכואבת הזו
כמה התרחקנו מהטבע
כמה ה"קרב" כבר לא הוגן..
כמה הסבל הזה נכנס ישירות לחלב וישירות לגוף שלנו..
כמה כבר שרשרת המזון התעוותה
כמה מעט דרוש מאיתנו לוותר על מנת לתקן את המעוות..
כמה ..? כל אחד ואחת מאיתנו עם ה"קצת" שהוא היא יכול יכולה..
קצת ועוד קצת ועוד קצת שווה המון
שווה מהפך..
אם אתה יכול לקלקל
תאמין שאתה יכול לתקן
ותתקן !