לקראת שבועות המתקרב ובא..
בא לי לשתף אתכם במשהו חשוב מלא רגישות...
בחודשים האחרונים אני גרה מול רפת..
אני שומעת את כאבן..
אני לא טבעונית..גם לא צמחונית.. גם לא קרניבורית.. או כל הגדרה אחרת..
אני עושה בחירה כל יום מחדש, מה לאכול, מה להכניס לגוף שלי, בלי הצהרות חותכות גורל..
קל לנו לקבל את כל המוצרים בסופר בלי לחשוב מה הם עברו עד שהגיעו למדף..
אבל זה חשוב, חשוב שנבין מה כל "מוצר" עובר..
 וזה עצוב לי .. באמת באמת עצוב לי לדעת שלקחו לעגל המתוק את החלב כדי לתת לנו... עצוב לי אפילו יותר שלקחו לאמא פרה את העגל המתוק שלה..
זה מעוות...
 בעולם אידיאלי לשכן שלי או לי היתה פרה ועגל בחצר והיא היתה נותנת לי מיד פעם לטעום קצת מהחלב שלה, אולי כדי להקל על הגודש.. והייתי יודעת שהיא עושה זאת מאהבה..
אני לא מטיפה לשום דרך חיים או דרך אכילה..
רק מאירה נקודה חשובה שחשוב להאיר אותה
כי הרבה פעמים קל לנו להשאיר אותה בחושך, כי לא נעים לנו להסתכל
האמת לפעמים כואבת ולא נעימה
אבל היא הכי הכי נכונה וטובה שיש
למען החיים, למעננו... <3
חג שבועות שמח שיהיה לנו, עם בחירות בחיים <3

*גם אם נקנה "מוצר" אחד פחות, גם אם נחליט לעשות רק מאפה אחד חלבי במקום 4, זה כבר טוב, זו כבר התחלה של משהו.. לפעמים קשה לעשות החלטה חדה, אז אם אתם חושבים שזה הכל או כלום.. אז תדעו שגם באמצע זה המון...