תובנה על החיים משיעור רישום...
מדהים כמה ומה אפשר ללמוד מכל דבר בחיים..
בשבוע שעבר התחלתי ללכת לשיעור ברישום.
התרגיל היה לצייר נעליים צבאיות..
הדבר הראשון ששמתי לב אליו זה שבעצם, המציאות שכולנו רואים היא אותה המציאות..
אך כל אחד מאיתנו רואה אותה מזווית שונה.
 מטיול בין הציורים, שמתי לב שכל אחד "מפרש" את הנעליים, כלומר את המציאות בדרך שלו..
לכל אחד הקו המיוחד שלו...
כל אחד צייר נעליים שונות מהשני ..
אבל עדיין אלו היו אותן נעליים..
 כלומר כולם רואים את אותה המציאות , אבל מפרשים אותה על פי ה"ניגון" המיוחד שלהם.

הדבר העצמתי ביותר שגיליתי על עצמי הוא..
שאני ממהרת לצייר גבולות מדוייקים
בשיעור הראשון, הסקיצה שהיתה אמורה להיות בקו חלש , צוירה בקו חזק..
וכשגיליתי "טעויות" ומחקתי.. הקו המחוק עדיין הורגש..
הקו המגדיר היה יותר מהכתמים שמילאו את הנעל..
גיליתי על עצמי ..שאני ממהרת להגדיר גם בחיים..
לפעמים מתעסקת יותר בהגדרה שכביכול נותנת לי ביטחון ופחות בתוכן ובתהליך..
לפעמים זה טוב.. בדברים מסוימים מאוד..
 אבל למשל בדברים שדורשים תהליך כמו זוגיות.. שנבנת לאט לאט..עדיף לתת לדברים פשוט להיבנות מהתוכן ולא מההגדרה..
וכך.. בשיעור אתמול ,בחרתי להפוך את הדף ולהתחיל מחדש!
ציירתי בחלש קוים כללים והתחלתי לראות  איך לאט לאט הנעל מופיעה, וגם אם לא היה לי ציור גמור בסוף השיעור , אני בוטחת ויודעת שה"נעל" תתגלה בזמנה הקסום האיטי והבלתי מתחשב ..
ולבסוף גם הגבולת יווצרו מעצמן...
כי בטחתי..
 ואני יודעת שהכל יתגלה לי בזמן המדויק לי ביותר..