כל כך לא רוצה
וכל כך כן רוצה..
לגדול
כל כך קשה לוותר על הטוהר והתמימות
כל כך קשה להבין שיש תהליך ולקחת אחריות
נקרעת בין הילדה לבין הבוגרת שבי
כל אחת רוצה שאהיה רק איתה
ואני כמובן תמיד נמסה מהילדה
בוחרת בה בקלות רבה
כל אחת רוצה שאהיה רק איתה
ואני כמובן תמיד נמסה מהילדה
בוחרת בה בקלות רבה
אבל מה לעשות...
ש.. צריך.. כן הילדה לא אוהבת את המילה הזו.. צריך
צריך לשלם חשבונות
וצריך לעשות קניות
וצריך לסדר ולנקות
וצריך את המשימה הזאת כדי שאחר כך יהיה כך כך
וצריך דברים שצריכים כדי שאחרכך יהיה טוב
וה"צריך" הוא לא כיף!
ממש לא כיף!!!
והכי קל זה לוותר..
לוותר לעצמי
ולספר לעצמי שאני פשוט טובה עם עצמי
שאני קשובה לעצמי...
כשבתוך תוכי האמת מסתכלת עליי במבט של.. את יודעת שזו לא האמת!
קחי אחריות.. היא אומרת לי
תגידי לה את האמת
תגידי לילדה שבך שזה באמת לא כיף .. אבל אחר כך זה יהיה ממש טוב
ושאם היא תסכים לבוא איתך ביחד, זה ממש יעזור לך
ושביחד תמצאו איך להינות גם מהדרך הפחות כיפית הזו...
טוב.. תמיד הייתי ילדה דעתנית...
אז עכשיו היא בתוכי
עדיין דעתנית.. משכנעת וכזו מתוקה שאני פשוט נמסה
רק חמש דקות היא אומרת לי..
עו מעט... היא אומרת לי
אחרכך.. היא מבטיחה
ואני מאמינה לה... בתמימותי הבוגרת
וכמובן שאחרכך.. עודמעט .. עוד חמש דקות.. הופך לאף פעם..
בואי מתוקה .. בואי.. נו..
היא לא רוצה .. מרימה את הכתף ואחרכך את השניה..
היא בוכה..
"אני מפחדת" היא אומרת לי
"אני מפחדת לגדול.."
"אני מפחדת שתשכחי אותי...שתהפכי למבוגרת משעממת כזו...שתשאבי למרוץ המטמטם הזה של הכסף.. של השגרה.. של רובוטיות...אני מפחדת שלא תזכרי את הטוהר שאני מביאה ואת הזהר שבך... אני מפחדת שתשכחי את עצמך.. ואני אלך לאיבוד .. אני מפחדת שלא תמצאי אותי..."
והיא בוכה בכי קורע לב..
ואני איתה בוכה ומחבקת...
"גם אני מפחדת" אני אומרת לה
"ואת יודעת מה ? אני לא מפחדת לומר לך את זה.. אפילו שאני כבר גדולה.. את רואה!
אני מקשיבה לך .. אני מבינה אותך.. אפילו שאני כבר גדולה.. ואני מבטיחה לך שאעשה הכל כדי שנהיה תמיד יחד, אני מחזיקה לך את היד ואנחנו יחד הולכת לשם...אני צריכה אותך איתי! כן כן צריכה! אני יודעת שאת לא אוהבת את המילה הזאת.. אבל אני צריכה אותך! אני אוהבת אותך! אני לא מוותרת עליך בחיים!!!"
אני מחבקת אותה חזק חזק
והיא מסתכלת עליי עם פנים מלאות דמעות מלוחות
ולפתע עולה לו חיוך קטן ומתוק
ואני יודעת שזו התחלה של תקופה חדשה
אני יודעת ומרגישה שכבר גדלתי בעוד קצת..
ש.. צריך.. כן הילדה לא אוהבת את המילה הזו.. צריך
צריך לשלם חשבונות
וצריך לעשות קניות
וצריך לסדר ולנקות
וצריך את המשימה הזאת כדי שאחר כך יהיה כך כך
וצריך דברים שצריכים כדי שאחרכך יהיה טוב
וה"צריך" הוא לא כיף!
ממש לא כיף!!!
והכי קל זה לוותר..
לוותר לעצמי
ולספר לעצמי שאני פשוט טובה עם עצמי
שאני קשובה לעצמי...
כשבתוך תוכי האמת מסתכלת עליי במבט של.. את יודעת שזו לא האמת!
קחי אחריות.. היא אומרת לי
תגידי לה את האמת
תגידי לילדה שבך שזה באמת לא כיף .. אבל אחר כך זה יהיה ממש טוב
ושאם היא תסכים לבוא איתך ביחד, זה ממש יעזור לך
ושביחד תמצאו איך להינות גם מהדרך הפחות כיפית הזו...
טוב.. תמיד הייתי ילדה דעתנית...
אז עכשיו היא בתוכי
עדיין דעתנית.. משכנעת וכזו מתוקה שאני פשוט נמסה
רק חמש דקות היא אומרת לי..
עו מעט... היא אומרת לי
אחרכך.. היא מבטיחה
ואני מאמינה לה... בתמימותי הבוגרת
וכמובן שאחרכך.. עודמעט .. עוד חמש דקות.. הופך לאף פעם..
בואי מתוקה .. בואי.. נו..
היא לא רוצה .. מרימה את הכתף ואחרכך את השניה..
היא בוכה..
"אני מפחדת" היא אומרת לי
"אני מפחדת לגדול.."
"אני מפחדת שתשכחי אותי...שתהפכי למבוגרת משעממת כזו...שתשאבי למרוץ המטמטם הזה של הכסף.. של השגרה.. של רובוטיות...אני מפחדת שלא תזכרי את הטוהר שאני מביאה ואת הזהר שבך... אני מפחדת שתשכחי את עצמך.. ואני אלך לאיבוד .. אני מפחדת שלא תמצאי אותי..."
והיא בוכה בכי קורע לב..
ואני איתה בוכה ומחבקת...
"גם אני מפחדת" אני אומרת לה
"ואת יודעת מה ? אני לא מפחדת לומר לך את זה.. אפילו שאני כבר גדולה.. את רואה!
אני מקשיבה לך .. אני מבינה אותך.. אפילו שאני כבר גדולה.. ואני מבטיחה לך שאעשה הכל כדי שנהיה תמיד יחד, אני מחזיקה לך את היד ואנחנו יחד הולכת לשם...אני צריכה אותך איתי! כן כן צריכה! אני יודעת שאת לא אוהבת את המילה הזאת.. אבל אני צריכה אותך! אני אוהבת אותך! אני לא מוותרת עליך בחיים!!!"
אני מחבקת אותה חזק חזק
והיא מסתכלת עליי עם פנים מלאות דמעות מלוחות
ולפתע עולה לו חיוך קטן ומתוק
ואני יודעת שזו התחלה של תקופה חדשה
אני יודעת ומרגישה שכבר גדלתי בעוד קצת..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה