השביל שלי

היא ישבה שם נינוחה תחת עץ גפנה
הזמינה אותי לשבת איתה
הגעתי לשם כי אני אוהבת ללכת בשביל הזה מידי פעם
יש הרבה דברים שאני אוהבת בשביל הזה
אני אוהבת את המה שהוא מסמל עבורי
את העצים העתיקים בדרך
את ההליכה הבטוחה והברורה בו
כבר הלכו שם כל כך הרבה לפני
וילכו גם אחרי
ישבתי לידה
היא חייכה
לא אמרה מילה
קיבלה אותי איך שבאתי
למחרת היום חזרתי
אך הפעם היא כבר דיברה
היא הזמינה אותי לבוא גם ביום שני
ביום שני אני לא יכולה
ביום שני אני הולכת בשביל מיוחד
שביל שאני כל כך כל כך אוהבת
שביל שהוא מתנה עבורי
היא הבינה
בפעם האחרונה שבאתי
היא ניסתה לשכנע אותי להישאר
אמרה כמה טוב לה תחת העץ
כמה טוב השביל שבו היא הולכת
סיפרה לי שלפני 16 שנה היא הלכה בשבילים שאני הולכת בהם
והיא לא הרגישה בבית
והאמת... היא הודתה בפניי
גם כשהלכתי בשביל שלי, זה שאני הולכת בו היום
בהתחלה לא התחברתי
אך לא הפסקתי להאמין שזה השביל הנכון
ולאחרונה אני מרגישה מחוברת מתמיד
"את".. היא אמרה.. "הולכת בין לבין...זה בעייתי"
"את צריכה לבחור דרך ברורה... אין הרבה שהולכים בשביל שלך.."
"יהיה קשה לך למצא מי שילך איתך..."
נכון..
היא צודקת ..
הרבה פעמים אני מרגישה שאני לבד בשביל
אבל אני לא מרגישה נכון בשבילים האחרים.. הראשיים
שם יש המונים של הולכים
מידי פעם כשמרגיש לי נכון אני הולכת בדרכים הראשיות
אך..
אני לא מוותרת על השביל שלי
על תחושת השלמות שאני חשה שאני הולכת בו
וגם אם אלך או הולכת לבד בו
הוא מרגיש לי בית
ואני מאושרת בו
וכן.. נכון.. נדיר שאפגוש שם מישהו שיצעד איתי דרך
אך שאפגוש בו זה יהיה הכי נכון
הכי בית שיש...
כי השביל..
בשביל מי הוא..?
אם לא בשבילי
השביל שלי <3