*תובנה של פורים*

*תובנה של פורים*

גיליתי משהו נהדר בפורים הזה..

האמת.. שלא ממש גיליתי אלא יותר נכון ניזכרתי...

ניזכרתי כמה כולנו פשוט ילדים..

עמוק עמוק בפנים

יש כאלה שממש עמוק

יש כאלה שלא כל כך

יש כאלה שבכלל לא

כולנו פשוט ילדים..

לא משנה מי התיישב אל מולי שאאפר אותו

מילד קטן ועד סבתא ..

סטודנטים.. נערות .. אמהות.. אבות.. סבתות...

כולם בין רגע.. הפכו להיות הילד שהם..

הילד או הילדה שרוצה רגע שיתייחסו אליו

שיגידו לו כמה הוא יושב נהדר

איזה עיניים יפות יש לו

איזה חיוך מאיר

וכאלו גומות.. לא ראיתי מזמן..

ובשנייה הכל נמס..

כל החומות

כל כיפת הברזל..

אפילו הגבר הכי קשוח שיש

פשוט נמס..

מתמסר לרגע הזה שהוא רק שלו..

עוצם עיניים

ונותן לי ליצור עליו את המסכה שלו

שהיא רק שלו

שמבטאת את מי שהוא באמת

שאולי בעצם... המסכה היא אינה מסכה

היא מבטאת את מי שאנחנו הכי הכי רוצים להיות באותו רגע ואולי לא יכולים..

כי יחשבו שאנחנו.. משוגעים, ילדותיים, מפחידים, משוויצים...

ולרגע אחד..

הכל פשוט עוצר ונמס

נכנס למימד אחר של התמסרות

בהתחלה .. זה קצת קשה..

לא כולם ישר מתמסרים

זזים קצת באי נוחות בכיסא

מתנשמים בכבדות

או אולי עוצרים את הנשימה... :)

אבל אחרי כמה משיכות של מכחול

ואיזו מילה טובה ומרגיעה..

הנשימה מתחילה להיות סדירה

ואפילו יש כאלו שכמעט על סף הירדמות..

וחשבתי לעצמי כמה מדהים זה..

וכמה אני אשמח לחלוק את התובנה הזו עם אחרים..

שחוזרת שוב ושוב בכל מיני רגעי חיים

ומזכירה לנו כמה כולנו דומים

כמה כולנו צריכים את המילה הטובה הזו

כמה כולנו רוצים להתמסר ולסמוך על העולם בלי לפחד להיפגע

ככה בעיניים עצומות לסמוך ולדעת שכל מה שיהיה .. יהיה רק לטובתינו

כמה כולנו רוצים שבכל יום יהיה פורים , לא כדי להתחפש למה שאנחנו הכי לא...

אלא להתחפש למה שאנחנו הכי הכי כן :)

להיות מי שאנחנו בלי לפחד שישפטו אותנו או יבקרו אותנו.. או יצחקו עלינו.. רק יצחקו איתנו... יתפוצצו מצחוק איתנו על החיים.. ביחד...

וכמה... כמה..

כמה... כולנו סך הכל

פשוט

ילדים...

השביל שלי

היא ישבה שם נינוחה תחת עץ גפנה
הזמינה אותי לשבת איתה
הגעתי לשם כי אני אוהבת ללכת בשביל הזה מידי פעם
יש הרבה דברים שאני אוהבת בשביל הזה
אני אוהבת את המה שהוא מסמל עבורי
את העצים העתיקים בדרך
את ההליכה הבטוחה והברורה בו
כבר הלכו שם כל כך הרבה לפני
וילכו גם אחרי
ישבתי לידה
היא חייכה
לא אמרה מילה
קיבלה אותי איך שבאתי
למחרת היום חזרתי
אך הפעם היא כבר דיברה
היא הזמינה אותי לבוא גם ביום שני
ביום שני אני לא יכולה
ביום שני אני הולכת בשביל מיוחד
שביל שאני כל כך כל כך אוהבת
שביל שהוא מתנה עבורי
היא הבינה
בפעם האחרונה שבאתי
היא ניסתה לשכנע אותי להישאר
אמרה כמה טוב לה תחת העץ
כמה טוב השביל שבו היא הולכת
סיפרה לי שלפני 16 שנה היא הלכה בשבילים שאני הולכת בהם
והיא לא הרגישה בבית
והאמת... היא הודתה בפניי
גם כשהלכתי בשביל שלי, זה שאני הולכת בו היום
בהתחלה לא התחברתי
אך לא הפסקתי להאמין שזה השביל הנכון
ולאחרונה אני מרגישה מחוברת מתמיד
"את".. היא אמרה.. "הולכת בין לבין...זה בעייתי"
"את צריכה לבחור דרך ברורה... אין הרבה שהולכים בשביל שלך.."
"יהיה קשה לך למצא מי שילך איתך..."
נכון..
היא צודקת ..
הרבה פעמים אני מרגישה שאני לבד בשביל
אבל אני לא מרגישה נכון בשבילים האחרים.. הראשיים
שם יש המונים של הולכים
מידי פעם כשמרגיש לי נכון אני הולכת בדרכים הראשיות
אך..
אני לא מוותרת על השביל שלי
על תחושת השלמות שאני חשה שאני הולכת בו
וגם אם אלך או הולכת לבד בו
הוא מרגיש לי בית
ואני מאושרת בו
וכן.. נכון.. נדיר שאפגוש שם מישהו שיצעד איתי דרך
אך שאפגוש בו זה יהיה הכי נכון
הכי בית שיש...
כי השביל..
בשביל מי הוא..?
אם לא בשבילי
השביל שלי <3

פעמים רבות

נרגשת לכתוב את המילים הללו..
פעמים רבות אנחנו פוגשים אנשים בחיינו שעושים דברים שנראים לנו נוראיים.. שנראים לנו רעים.. שנראים לנו מטופשים... שנראים לנו חסרי רגישות...
והדחף הראשוני שלנו עולה בצורה של כעס..
אנחנו כועסים כי.. אנחנו לא היינו מתנהגים כך
אנחנו כועסים כי אנחנו רוצים שהאדם הזה יבין מה הוא עושה??!!
אנחנו כועסים כי מה שהוא עשה זה ממש נוראי בעיננו..
 בעיקר אנחנו כועסים כי אכפת לנו..
אנחנו כועסים . כי סך הכל בתוך תוכינו אנחנו אוהבים.
אוהבים את האנושות...
מאמינים שיכול להיות יותר טוב
נלחמים למען הצדק
הכעס והשנאה הם רגשות חזקים כמו אהבה ואכפתיות..
הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות הוא לא לעצור אף רגש
אלא רגע להסתכל על הסיטואציה בצורה אחרת
להסתכל על הטוב שבאותו אדם
על המניעים שלו טובים
ולא על התוצאה ואיך שהוא מביא את הדברים
להאמין בטוב שבכל אחד
גם אם הוא עשה משהו נוראי
וזה קשה במקרים של מעשים קיצוניים
אך ביום יום.. מולנו מופיעים הרבה אנשים
הרבה נשמות
שבכל אחד מהם יש טוב שרק רוצה שיראו אותו
ולפעמים צריך להתאמץ כדי לראותו
כי הוא מוסתר מתחת למסכות ברזל
אם רק נחייך לאותו אדם
במקום לזעוף פנים
ונחמיא לו על הטוב שבו
אפילו לפעמים בלי להעיר
נוכל להאיר ולו במעט את עולמינו ועולמו
וידוע.. שמעט ועוד מעט ועוד מעט..
בסוף יהיה עולם ומלואו!

שבת מבורכת
מאירה ומלאת אהבה <3

*שיתוף* יום האישה בגן*
ביום שלישי דיברנו על יום האישה.
סיפרתי לילדים שפעם נשים בכלל לא עבדו במקומות עבודה, הן היו בבית וגידלו את הילדים.
אם אישה היתה רוצה לעבוד בכלל לא היו מקבלים אותה לעבודה, רק בגלל שהיא אישה.
חשבו פעם שנשים הן חלשות וגם לא מספיק חכמות.
אם אישה היתה רוצה להיות לוחמת.. היו צוחקים עליה.. ולועגים ובכלל לא מאמינים שהיא יכולה.
לנשים גם לא היתה הזכות להצביע ולבחור ראש ממשלה.
להרבה נשים נמאס מהמצב הזה, כי הן רצו להגשים חלומות ולעבוד בעבודות ולהביע את דעתן.
לכן הן עשו הפגנות רבות, יצאו לרחובות עם שלטים ואמרו בקול גדול שהן חכמות, שהן חזקות , שהן מוכשרות ושהגיע הזמן שיהיה שוויון בין גברים לנשים.
נשים וגברים שונים בגוף באיברים הפרטיים ,נשים יכולות ללדת.
אך חוץ מזה...
לכולם יש לב וזה לא משנה אם את בת או בן , מה שחשוב זה ההתנהגות שלך , הכוונה הטובה שלך והאהבה שאת או אתה מביא או מביאה איתך.
נתתי לילדים דוגמא את כל הסרטים והאגדות של פעם..
פעם היתה את סינדרלה, בת הים הקטנה, שלגיה, כולן היו נסיכות מקסימות , אבל בסיפור מסופר שהן היו צריכות את הנסיך שיציל אותן.. למרות שהן לגמרי יכלו להציל את עצמן, הן היו חכמות וחזקות!
היום יש את אלזה שנותנת דוגמא מאוד יפה לנסיכה שחזקה בפני עצמה, היא לא צריכה שיצילו אותה, היא מצילה את עצמה, היא מאמינה בעצמה ובכוחות שיש בה, לכן היא נותנת השראה גדולה ואפשר ממש לראות את ההבדל בין פעם לבין היום.

יום האישה מציין את המאבק שנשים עברו כדי להגיע למצב שיש בו שיוויון ולתת השראה וכוח לנשים שנמצאות במדינות שאין בהן עדיין שוויון ונשים שם חייבות ללבוש מה שאומרים להן , לעבוד במה שאומרים להן ואין להן זכות להשמיע את מה שהן חושבות וכל כולנו תקווה שיום יבוא בקרוב והמצב הזה ישתנה לטובה.

היה מקסים לראות כמה השיחה עניינה את הילדים וילדה אחת באה ואמרה לי בסוף המפגש: איזה כיף.. אני אישה! אז זה היום שלי! :)

ביקשתי מכל אמא להביא מתנה קטנה ולצרף מכתב אישי כאישה לאישה .. <3 ערכנו הגרלה וכל אחת קיבלה מתנה, היה מרגש ומעורר השראה !