הגיון ה <3
אני מוותרת עליו
לא.. אין לי סיבה הגיונית
אפילו המוח שלי אומר לי:
רגע רגע.. מה את עושה?
שניה אולי בכל זאת?
מנסה למצא מליון סיבות למה כן להישאר
והוא מצליח למצא מליון ואחת
עושה את תפקידו הנדרש בתור הגיון
אבל אז הלב
עומד שם עם פרצוף כזה שעוד שניה עומד לבכות
כמו ילד קטן
מתוק כזה
הלב שלי הגדול והעצום
"למה? למה אתה עומד לבכות? "אני שואלת
" את שוב לא מקשיבה לי" הוא אומר בעצב..
"אל תוותרי עליי"
"נכון.. הוא באמת מקסים... " הוא אומר "אבל אבל.."
"כן.." אני אומרת... "אבל מה?"
וההגיון ממשיך.. "כן!! אבל מה? יש לך סיבה.. הא הא?? ! "
"שניה.. תן לו רגע " אני מגנה עליו..
...הוא שותק
ואומר לפתע בפשטות "ככה.."
"ככה!!!?!!!!????!!.?" המוח המרוקאי עולה על פיוזים!!?
"מזתומרת ככה!!!"
ככה זאת סיבה?
ואני שם יושבת באמצע...
קרועה
מה לעשות? מה?
ואז.. הוא מחייך עם לחלוחית בקצה עינו הנוצצת
ואומר לי..."אין אבל... אין סיבה הגיונית
פשוט כי ככה אני מרגיש... "
אז מה את בוחרת?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה