יש לפעמים

יש לפעמים שקורה ואנשים באים לחפש אותך
הם באים לראות איפה את לא בסדר
הם באים מוכנים למלחמה
הם נלחמים

באותם רגעים
פשוט בא לך לצאת לקרב מוחץ!
ואת יודעת בדיוק מה נקודת התורפה שלהם
כי הם פשוט כל כך שקופים
ורוצה לצאת ממך איזה מפלצת מרוקאית
שאומרת:"אין בעיה!!! חכו חכו... חכו מה אני אעשה לכם!,
אתם לא יודעים עם התעסקתם!!! "

אבל אז...
את עוצרת
הכי טוב זה רגע להתרחק
ולנשום

ופתאום את מבינה שזה ממש לא שלך
זה לא את
בכלל לא את!

לפתע מתגלות בפניך שתי ילדות שמחפשות את עצמן בעצם
ולא אותך...
שרואות כל הזמן איפה הן לא בסדר
ולא איפה את לא בסדר...
שנלחמות בעצמן
ולא בך...

ובאותם רגעים
פשוט בא לך לחבק אותן
כי את יודעת בדיוק מה נקודת התורפה שלהן
כי הן פשוט כל כך שקופות

ויוצאת ממני האמת שבי
הניצוץ האלוקי שבי
שאומר: "תהיי נאמנה למי שאת, בואי באהבה, בואי בחמלה!
איזו הזדמנות ניתנה לך ללמד אותן על אהבה..על חמלה ... על אמונה"

ואז אני עוצרת
ונושמת
ומבינה
שזו הדרך
שזו האמת
וכל כך קשה וכל כך פשוט בו זמנית... להגיע לשם
בהודיה גדולה על הניצוץ האינסופי שבי על שאני אני,
נאמנה, מאמינה ומלאת אהבה!

וברגעים האלה שהן באו לחפש אותי
מצאתי את עצמי ואת השלום שבתוכי...