לילה.. מאוחר, תיכף בוקר

והחנוכיה שלי עדיין דולקת

ואני ערה

משגיחה

הרבה פעמים במסע כאן, מרגישה שאני במשמרת לילה

שומרת על האור דווקא במקום הכי חשוך

מחכה שיחליפו אותי במשמרת..

קוראת לך אהובי מחכה לך שתבוא

 יצאתי לחפש חלקים שדילגתי עליהם בתוכי..

ואולי נכון יותר לומר

שנכנסתי פנימה לתוך תוכי למעמקי נפשי.. להתבונן..

וזה אחד המסעות המורכבים בחיי ועם זאת המורכבות ..יש גם פשטות .. ובכלל.. קשה ממש לשים במילים את מה שאני מרגישה במסע הזה שבתוך המסע.

"מה שלומך?"

ואוו.. זו שאלה ממש קשה..

ברוך ה'

זו התשובה הכי קצרה ומדויקת.

ברוך ה' על הכל

כי הכל ממך ה'

גם כל הכאב והבדידות, הכל ממך.. כל ההסתרות שמתקלפות ושם אני מגלה כאבים גדולים שלא כאבתי ,שלא נתתי להם מקום, שלא ידעתי בכלל שהם כאבים כי הייתי עסוקה בלשרוד, בלהגן, ב..לומר ש.. "הכל בסדר" גם שהכל היה ממש ממש ממש רחוק מלהיות בסדר.

אז.. אני מתבוננת בחלקים האלו החסרים שדילגתי עליהם..

מנסה להבין מה אני עושה איתם..?

להשאיר אותם ככה?

להשלים אותם?

איך משלימים?

נושמת ..

מקשיבה..

וה' הטוב לוחש לי : "ככה, בדיוק ככה, את כבר משלימה מעצם שאת מתבוננת בהם את משלימה איתם ואותם ואיתך"

"זה כואב כל כך.." אני לוחשת ודומעת

ומתי זה ייגמר? אני חושבת לעצמי

אולי אני אתרגל להיות ככה? אני נבהלת לרגע.

נושמת שוב

מקשיבה

רק תאמיני לך

תאמיני לה לילדה הזו הגיבורה

המפתח אצלה

ואני כבר יודעת

שאני לא מוכנה לצעוד עוד צעד אחד בעולם הזה בלעדיה, בלעדי הילדה הגיבורה הזו שניסיתי כל כך הרבה לשכוח ונטשתי אותה וחשבתי שאני גיבורה שכבר התגברתי על הכל ואפילו ידעתי לומר מילים שנשמעו שכבר הנה ממש התגברתי על הכל.. אבל ברוך ה' על הילדה הזו שמדברת איתי דרך הגוף , כי הגוף זוכר והנפש רשמה את הכל בתוכו.. בשרירים, ברגליים, בידיים, בלב..

אז אני מקשיבה

ומתבוננת

ונושמת

וסוף סוף אני לא בורחת, אין לי כח יותר לברוח , ברוך ה' על זה

 ההצגות מעייפות

מגיעה לך מנוחה

את ראויה להיות את

לפעמים משבר

זה הדרך של הגוף להציל אותך..

כדאי להקשיב לו

לתת לישן להתפרק

כדי שיצמח חדש ובריא

ולא חייב בדרמה

פשוט לתת לך מרחב

לעשות שיהיה לך אפשרי לנוח,

לבקש תמיכה

עזרה

כמו שבטוח את היית עושה

בשביל מישהו אהוב..

אז עכשיו תורך

 הרבה פעמים בחיים

אני זוכרת שממש השתדלתי לכער את עצמי, להקטין, לא לבלוט, להנמיך , לצמצם את האור שרצה לבקוע מתוכי.

ועדיין .. גם היום יש עוד קליפות שאני מזהה של הקולות האלו.

אלו קולות של פחד

פחד מדחייה, מנטישה , מביקורת , מאלימות .

אבל מה ששונה היום

זה שאני יודעת ורואה שהכל בי

הכל

אין כלום בחוץ

הפחד מגיע ממקום עמוק ביותר

מהילדה שבתוכי

שחוותה כאב

והמקום העמוק שבתוך בילדה שבתוכי

היא הנשמה

שיודעת שהיא באה לכאן לזרוח!

לא סתם קיבלתי שם כזה

זהר מלכה

לזכור שה' ברא אותי כך, בדיוק כך

לזכור שללא ה הא בשם שלי אני הופכת לזר או לרז..

ועם ההא בשמי אני זהר לעולם ! והיופי זורח דרכי שאני בענווה של מלכה היודעת שאין עוד מלבדך ה' ! הכל זה אתה!

מורידה עוד ועוד מסיכות שמכוונות אותי עוד ועוד עמוק אלייך ה' וכמה יופי מתגלה שם בעומק הפשוט, בהרפייה הזו !

תודה לך ה'

תודה על הכל הכל הכל הכל הכל הכל!

אין מילים שיבטאו, אין..

תודה לך ה', תודה!!!

תודה שאתה מלמד אותי לאהוב מלמד אותי מהי אהבה באמת!

*בתמונה: אני עם מסיכה לפנים. לפני ואחרי

כי בשביל מה שמים מסיכה

אם לא בשביל להוריד אותה.. זו תכליתה

 

פוסט ריפוי

(אומץ גדול בשבילי לכתוב את הכותרת הזו..)

הרבה מאוד פעמים בחיים

הרגשתי שאין מקום לאור שרוצה לעבור דרכי..

הרגשתי שהוא מפחיד מידי, חזק מידי, נוגע מידי, מטלטל מידי, עוצמתי מידי וזה.. מרתיע אנשים וגם אותי.

זה גרם לאנשים להתרחק ממני ובעצם חוויתי דחייה "בגללו".

אז הקטנתי.. השתקתי.. צמצמתי..

ועדיין הוא עבר דרכי בעוצמות

אפילו שהקטנתי אותו וביימתי אותו וניסיתי לבלום אותו , עדיין הוא היה חזק ממש!!

הרגשתי שעליי להקטין אותו כי זה "יותר מידי" כי זה "מוגזם" וגם .. כי הרגשתי שמי אני בכלל?? ובטח יחשבו עליי שאני מתנשאת.. אז הקטנתי את עצמי וסיפרתי לעצמי שזו ענווה.

גם אפילו עד אתמול הייתי אומרת.. "זו לא אני.. זה רק עובר דרכי" וזה נכון , אבל רק בחלקו.

האור הזה עובר דרך כוווולנו!! האור הזה הוא מי שאנחנו באמת! ועם זאת האור הזה עובר דרך ה"תלבושת" שאנחנו קוראים לה בעולם הזה "אני" "עצמי" ובתלבושת הזו ..בצינור הזה.. נאספים "ליכלוכים" .. "קליפות" של העולם הזה, בצורה של פחדים, של קולות מקטינים, ביקורת עצמית , אגו ועוד..

כמובן שגם להם יש תכלית, כי אין כאן דבר מיותר בעולם הזה, תכליתם היא להסתיר את האור בכדי שנוכל לנקות אותם ולהסיר את הכיסוי .

אדם שמנקה את הצינור , האור יזרום דרכו בעוצמות גבוהות יותר.

תודה לה' על שאתה מזכה ומזכך אותי לנקות עוד ועוד את הצינור שאני כאן בעולם , זו זכות להרגיש את הזרם האדיר של האור דרכי וזה עדיין מפחיד לעיתים גם אותי וגם אנשים מבחוץ..(בעצם זה אותו הדבר כי הקולות שבחוץ באים גם הם מתוכי).

תודה שאתה פוקח עיניי לראות את המתנה הגדולה הזו ולהכיל אותה עוד ועוד , להזכיר לכל החלקים שבי ומשתקפים אליי בחוץ שאין עוד מלבדך, תודה על המסע המופלא הזה שנקרא חיים וכמה שהוא נוגע וכואב לעיתים הוא פשוט מרגש שאין מילים. תודה שאני מתעוררת לעוצמות האלו ולומדת להכיל אותן, לא להתנצל עליהן, לנתב אותם למקומות הנכונים כמו מים המרווים אדמה יבשה.

תודה לך ה'

הכל בזכותך ולכבודך

תודה שעשית אותי כרצונך

כל הרגשות:

11Batel Tondovsky, Chamutal Gaash Paz-Har ו9 נוספים

 אז.. עושה קצת סדר ושמחה ליידע כאן ברוך ה' במה אני עוסקת

לעסק שלי קוראים *דרכי*

בו אני משלבת 3 תחומים שה' בירך אותי בהם ונתן לי מתנות יקרות בכדי שאעביר אותן לעולם.

*אמנות* *תיאטרון* *הקשבה*

*אמנות*

יוצרת מתנות מיוחדות בעבודת יד (צריבה על עץ, מחברות, קנבסים ועוד..)

חוגים וסדנאות אמנות במגוון רחב של חומרים וכלים.

*תיאטרון*

חוגי תיאטרון פלייבק

סדנאות חד פעמיות לגיבוש צוותים

הופעות פלייבק (מתאים לכל אירוע שבו רוצים לחבר בין אנשים).

*הקשבה*

שיחת הקשבה .פשוט אוזן קשבת מכילה ומקבלת.

מפגשים אישיים המשלבים הקשבה דרך ביטוי דרך אמנות.

מפגשים אישיים המשלבים הקשבה דרך כלים מעולם התיאטרון וקלפים רגשיים.

*מתאים לכל הגילאים.

תודה לה' על הזכות להעביר *דרכי* מתנות כאלו מרגשות לעולם.

תודה לך ה' על כל הריפוי שאתה מעביר דרכי

שנזכה כולנו להיות שליחים נאמנים ולקיים את תכלית בריאתינו כאן

באהבה

 "עברתי הרבה בחיים.. מלחמות.. דברים קשים..איבדתי חברים במלחמה, הייתי נשוי ל2 נשים , לא בו זמנית, שתיהן הלכו לעולמן ואני נשארתי בחיים"

הוא אמר לי היום במפגש

איש עם עיניים כחולות וצלולות וחיוך קטן על פניו

האיש הזה בן 92!

שאלתי אותו: "מה עזר לך להתמודד עם הדברים הכואבים בחיים?"

"אני סלחן" הוא אמר ונשען על המקל

"כל החיים שלי הייתי ככה סלחן, זה עזר לי "

כמה אפשר ללמוד מהאיש היקר הזה.. לסלוח זה סוד גדול מאוד!

כשאנחנו סולחים

אנחנו משחררים את עצמנו מהפגיעה

אנחנו בוחרים בחיים

אנחנו בוטחים בה'יתברך שיעשה צדק ומשפט

אנחנו סולחים לעצמנו

אנחנו כובשים את היצר והאגו שמסיתים אותנו להילחם ולהעניש , משחררים את עצמנו מהקול שרוצה לחנך את כל העולם.

אנחנו מנקים מתוכינו רעל של כעסים.

כשאנחנו סולחים .. אנחנו לוקחים אחריות ויודעים שכל מה שקרה .. אפילו הגרוע ביותר.. קרה לא סתם.. יש שם שיעור ומתנה עבורינו .

כשאנחנו סולחים אנחנו לומדים לשים את הגבול שלנו ולא לחכות שהאחר ישמור עלינו, זה התפקיד שלנו בלבד ואף אחד לא יעשה אותו במקומינו.

כשאנחנו סולחים אנחנו מפסיקים להאשים, מפסיקים לנסות לחנך, מפסיקים לנסות לשלוט על העולם, מפסיקים להילחם ומתחילים לחיות באמת.

כשאנחנו מסכימים לראות את הכאב שלנו ולאהוב את עצמנו עם הכאב,אנחנו מבינים שכאב הוא חלק מהחיים ,אך זה לא חייב להמשיך לכאוב ולנהל אותנו, אנחנו מחזירים את הכח אלינו ומביטים על הכל מלמעלה ויכולים להשתחרר ולסלוח ולחיות את חיינו, כל רגע מחדש!

תודה לך ה', תודה על המתנות היקרות שאתה שם בדרכי.