פוסט ריפוי

(אומץ גדול בשבילי לכתוב את הכותרת הזו..)

הרבה מאוד פעמים בחיים

הרגשתי שאין מקום לאור שרוצה לעבור דרכי..

הרגשתי שהוא מפחיד מידי, חזק מידי, נוגע מידי, מטלטל מידי, עוצמתי מידי וזה.. מרתיע אנשים וגם אותי.

זה גרם לאנשים להתרחק ממני ובעצם חוויתי דחייה "בגללו".

אז הקטנתי.. השתקתי.. צמצמתי..

ועדיין הוא עבר דרכי בעוצמות

אפילו שהקטנתי אותו וביימתי אותו וניסיתי לבלום אותו , עדיין הוא היה חזק ממש!!

הרגשתי שעליי להקטין אותו כי זה "יותר מידי" כי זה "מוגזם" וגם .. כי הרגשתי שמי אני בכלל?? ובטח יחשבו עליי שאני מתנשאת.. אז הקטנתי את עצמי וסיפרתי לעצמי שזו ענווה.

גם אפילו עד אתמול הייתי אומרת.. "זו לא אני.. זה רק עובר דרכי" וזה נכון , אבל רק בחלקו.

האור הזה עובר דרך כוווולנו!! האור הזה הוא מי שאנחנו באמת! ועם זאת האור הזה עובר דרך ה"תלבושת" שאנחנו קוראים לה בעולם הזה "אני" "עצמי" ובתלבושת הזו ..בצינור הזה.. נאספים "ליכלוכים" .. "קליפות" של העולם הזה, בצורה של פחדים, של קולות מקטינים, ביקורת עצמית , אגו ועוד..

כמובן שגם להם יש תכלית, כי אין כאן דבר מיותר בעולם הזה, תכליתם היא להסתיר את האור בכדי שנוכל לנקות אותם ולהסיר את הכיסוי .

אדם שמנקה את הצינור , האור יזרום דרכו בעוצמות גבוהות יותר.

תודה לה' על שאתה מזכה ומזכך אותי לנקות עוד ועוד את הצינור שאני כאן בעולם , זו זכות להרגיש את הזרם האדיר של האור דרכי וזה עדיין מפחיד לעיתים גם אותי וגם אנשים מבחוץ..(בעצם זה אותו הדבר כי הקולות שבחוץ באים גם הם מתוכי).

תודה שאתה פוקח עיניי לראות את המתנה הגדולה הזו ולהכיל אותה עוד ועוד , להזכיר לכל החלקים שבי ומשתקפים אליי בחוץ שאין עוד מלבדך, תודה על המסע המופלא הזה שנקרא חיים וכמה שהוא נוגע וכואב לעיתים הוא פשוט מרגש שאין מילים. תודה שאני מתעוררת לעוצמות האלו ולומדת להכיל אותן, לא להתנצל עליהן, לנתב אותם למקומות הנכונים כמו מים המרווים אדמה יבשה.

תודה לך ה'

הכל בזכותך ולכבודך

תודה שעשית אותי כרצונך

כל הרגשות:

11Batel Tondovsky, Chamutal Gaash Paz-Har ו9 נוספים